לא משנה אם אנחנו מדברים על כושר, ללמוד משהו חדש, להתחיל עסק, אם נעשה עוד ועוד מאותן פעולות תהיה התקדמות, נראה התחלה של צמיחה. אחרי מס’ שבועות / חודשים או אפילו שנה (תלוי כמה הדבר גדול ומורכב וכמה פעולות כבר עשינו) נמצא את עצמנו בפלאטו.

אז מה זה פלאטו? פלאטו זה בעצם מישור, ה”קו הישר” בגרף. בשלב הזה אנחנו שומרים על רמה מסויימת. אנחנו עומדים באותה הנקודה ולא מתקדמים עוד. 

לאחר פרק זמו מסויים יתחיל להתגנב ספק: למה אנחנו לא מצליחים להתקדם? למה נעצרנו ולא עולים עוד למעלה? כי חווינו עלייה אינטנסיבית ועכשיו אנחנו מרגישים תקועים.

אנשים בשלב הזה בדרך כלל מרימים ידיים ומוותרים. השיח הפנימי שמתנהל הוא לרוב- הגעתי לפלאטו ואני רוצה לפרוץ קדימה, לייצר פריצת דרך אבל אני תקוע! איך יכול להיות שאני עושה את אותם הדברים ובעצם שם גז בניוטרל? התחושה היא שאנחנו תקועים באיזושהי רמה ולא מצליחים להתקדם ממנה.

וזה נכון לגבי כל דבר בחיים- כסף, קריירה, פיננסים, בריאות וכו’.

איינשטיין אמר שההגדרה לטירוף היא לעשות את אותן הפעולות שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. הוא לא סתם אמר את זה, זה נכון וזה מה שאנשים מרגישים כשהם נמצאים במצב הזה לפרק זמן מאוד ממושך. מה שקורה אחר כך זה שהם פשוט מוותרים.

היום אני רוצה ללמד אתכם איך לשבור פלאטו.

אחד הדברים המשמעותיים ביותר שצריך לעשות כדי לשבור פלאטו, זה קודם כל לבצע מדידה.

מה אנחנו מודדים? מה עשינו עד עכשיו ואיפה אנחנו נמצאים כרגע.

אתן לכם דוגמה מחדר הכושר, כיוון שבתחום הזה מאוד קל לבצע מדידה. אדם מחליט להיכנס לכושר. הוא מגיע לחד”כ, שם יושב איתו מאמן ובונה עבורו תכנית אימונים לתקופה הראשונה (נגיד לחודש- חודשיים). 

תכנית העבודה הראשונית היא מאוד קלה לביצוע. לאחר מכן בונים תכנית קצת יותר אינטנסיבית, וכמה זמן אחר כך מגיעים לפלאטו. אנחנו לא עולים במסת השריר, לא מצליחים לאתגר את עצמו עם תרגילים מורכבים יותר ומבנה הגוף שלנו לא משתנה. זו דוגמה מצויינת כיוון שכאן זה מדיד. אנחנו יודעים מה היתה נקודת ההתחלה שלנו, יודעים בדיוק מה עשינו וגם יודעים להגיד איפה אנחנו תקועים.

השלב הבא אחרי שמדדנו, הוא לשבור את הדפוס- בדיוק כמו שאיינשטיין אמר- מתחילים לעשות פעולות אחרות. מה זה אומר? 

נחזור לחדר הכושר. בשנים שבהן עבדתי כמאמן בחד”כ, ובאו אלי מתאמנים שהרגישו תקועים, הייתי מסתכל על התכנית שלהם ואחרי המדידה פשוט שיניתי להם את התכנית! החלפתי את התרגילים, את הסדר שלהם, שיניתי משקלים ואת כמות החזרות. 

זה כל כך פשוט והפריצה מגיעה בקלות! ולמה זה קורה? כשהם מפסיקים לעשות את מה שהתרגלו לעשות, אותם השרירים שכבר התרגלו לסדר פעולות מסויים, למאמץ קבוע, לכמות חזרות, לתרגילים שעשו ולמעמסה פתאום מקבלים שינוי. השינוי הזה הוא הטריגר שלהם לצמוח ולגדול שוב. 

אחרי תקופה מסויימת אפשר לחזור לתכנית המקורית, אבל העיקר פה הוא ששברנו את הפלאטו! עכשיו יהיה קל להעמיס יותר משקל, או להגדיל כמות חזרות. הגוף מקבל את התכנית החדשה אחרת, הוא יגיב בהתאם ואנחנו נראה את התוצאות.

זה אולי נשמע לכם מאוד פשוט וטריוויאלי, אבל תתפלאו כמה אנשים לא יודעים את זה!

אותו הדבר קרה גם בריצה שלי. 

מי שעוקב בקבוצה יודע, שבתחילת ספטמבר קיבלתי על עצמי החלטה לעלות מריצה אחת בשבוע לשתי ריצות. התוצאה היתה שאחרי למעלה משנה שאני רץ כמעט את אותו המרחק בכמעט אותו קצב, תוך שבועיים או שלושה מאז שהתחלתי לרוץ פעמיים בשבוע, היתה לי פריצת דרך מטורפת! אתם יכולים להיכנס לפרופיל האישי שלי בפייסבוק ולגלול למטה, אני תמיד מפרסם את תוצאות הריצה שלי. אתם תראו איזה קסם קרה במהלך החודשיים וחצי האחרונים.

בריצה העיקרית של יום שבת עליתי מ-2-3 ק”מ, ל-6 ק”מ, בקצב של פחות מ 6 דקות לק”מ שזה ממש מטורף בעיניי. בריצה של ימי רביעי עליתי מ-3 ק”מ ל-4 ק”מ. באופן כללי עליתי מריצה של 3-3.5 ק”מ בשבוע, לכמעט 10 ק”מ. אתם מבינים כמה זה מטורף? 

חשוב לי לציין שלא הרגשתי תקוע עם הריצה. היה לי נוח במקום הזה, עד שהגעתי להחלטה שהגיע הזמן לפרוץ דרך. מכיוון שידעתי מה אני צריך לעשות, מיד החלטתי להעלות כמות לשתי ריצות שבועיות והתוצאות הגיעו במהירות.

הכלל הזה עובד בכל תחומי החיים שלנו. בוידאו הנעוץ בראש הקבוצה, אני מדבר על שבעת תחומי החיים. את העיקרון של שבירת הפלאטו אתם יכולים לקחת לכל תחום: אם זה בהקשר המשפחתי, התקשורתי, עם הילדים/ בני הזוג/ ההורים, אם זה בהקשר העסקי או הפיננסי הכספי.

קצת לפני תחילת חודש נובמבר התחלנו את השיווק למחזור הבא של “המשקיע” שעתיד להיפתח במרץ 2021, והעלינו את הקמפיין לאוויר כשאנחנו עדיין בעיצומו של מחזור 7. הביקוש היה כל כך גדול שכבר היו לנו כמה מתעניינים למחזור 8.

אז יצאנו לדרך ומהר מאוד כבר רשמנו 5-6 אנשים. מדהים, לא?! אחרי כשבועיים משהו קצת נתקע עם השיווק והגענו לפלאטו. התייעצנו עם מספר אנשים והחלטנו לעשות שינוי. 

לפני יומיים (בלילה שבין חמישי לשישי) העליתי פוסט חדש, שמדבר על עסקת הנדל”ן הראשונה שלי. אני חייב להגיד לכם שקרה ממש קסם! במהלך השישי- שבת נכנסו יחד קרוב ל-80 לידים חדשים ברבע מהעלות ששילמנו בשבועיים הקודמים. זו רק דוגמה אחת לשינוי הפעולות שאנחנו עושים כדי לקבל תוצאה אחרת ולשבור את הפלאטו!

איפה שאתם מרגישים תקועים כרגע? מה הפעולות שאתם עושים? תמדדו, תבחרו פעולות אחרות ותצאו מהפלאטו!

בהצלחה

עוז קורן מלמד: איך לשבור פלאטו?

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 14.11.2020

היום תהיה ההכרעה הגורלית האם טראמפ ייבחר שוב, או שנכיר נשיא חדש בשם ביידן. אני לא נכנס לפוליטיקה, אלא רק רוצה לציין כמה דברים. 

טראמפ הוא אמנם נשיא הזוי במקצת (ואני חושב שכולם יסכימו איתי), אקסצנטרי בצורה מוגזמת ממש, ועם זאת הוא עשה מאוד טוב לישראל. הוא פרו ישראל מובהק.
הוא מצהיר את זה בפומבי ומאוד אוהב את המוח הישראלי, כי הוא איש עסקים בלב ובנשמה. קפיטליסט מובהק שמעניין אותו כסף וצמיחה, עם גישה שמאפשרת לכישרון לצמוח.

אני לא אומר את זה כי אני תומך בטראמפ או שאני נגד ביידן, אבל תסתכלו מה קרה בארה”ב בארבע השנים האחרונות: השווקים צמחו, האבטלה הגיעה לשפל אולי של כל הזמנים, לפני הקורונה. הוא הביא את ארה”ב (וכתוצאה מכך עוד מקומות בעולם), לצמיחה מסיבית. לא הכל היה טוב, לא הכל היה מושלם אבל הוא עשה שינויים במיסוי בארה”ב ובכך הביא הרבה מאוד חברות לצמיחה אינטנסיבית. יהיה מעניין לראות אותו שוב ואין ספק שאם הוא ייבחר שוב, נראה את רוב השווקים מזנקים למעלה, במיוחד הסקטורים של האנרגיה, של הפיננסים ושל הנדל”ן. אגב, שני ימי המסחר האחרונים היו מאוד חזקים.

אנשי העסקים והחברות מעדיפים את טראמפ.

מצד שני, ביידן הוביל קצת בסקרים והמירוץ כרגע הוא מאוד צמוד. 

אני אישית, מאוד סקרן לראות מה יהיה.

עוז קורן מדבר על הבחירות בארה״ב 2020

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 03.11.2020

כל אחד יכול לשים את מה שהוא בוחר בתוך השאלה הזו. האם החיים חייבים להיות כל כך קשים? האם הפרוייקט הזה חייב להיות כל כך קשה?

זה מאוד קשור לפרדיגמות שלנו כי יש אנשים שאצלם זה לא קשה- אצלם זה קל.

אם נסתכל על זה באופן כללי, החיים שלנו היום מאוד מאוד קלים. החיים לפני 100 שנה היו הרבה יותר קשים, כשהאנשים נאלצו לקום כל בוקר ולעבוד פיזית במפעלי ייצור ובחקלאות. אם ניקח 200 שנה אחורה זה היה אפילו יותר קשה! לפני שהיה חשמל ולפני שהיתה מערכת סניטציה, אחוז גדול מאוד מהאנשים נפטרו ממחלות שנחשבו חשוכות מרפא, מחלות שהיום ניתן לחיות איתן בזכות המצאת האנטיביוטיקה והתפתחות הטכנולוגיה.

אז אין ספק שלעומת אז, החיים היום הרבה יותר קלים, ועדיין בהרגשה שלנו זה לא קל. בהרגשה שלנו החיים בדיוק כמו שהם היו לפני כן. זו לא המציאות כמובן, זו רק ההרגשה שלנו.

לפני כמה ימים היה לנו לייב שנקרא “סיפורי דגים” שסיפרתי על פרק מהספר של יעקב בורק. מה היפנים היו צריכים לעשות כדי להשיג את הטעם המושלם של הדגים. לאחר מספר נסיונות, הם הגיעו למסקנה שאם הדגים לא מאמצים את השרירים שלהם, הטעם שלהם  הופך “עייף” ומאבד מהטריות שלו.

המסקנה המתבקשת לגבינו היא שאנחנו חייבים שיהיו לנו אתגרים. אם זה יהיה קל מידי, אנחנו נתנוון מנטאלית. אז נאתגר את עצמנו בתשבצים, בעיות חשיבה, בעיות מתמטיות, משחקי שח-מט וכו’. (אגב, סיימתי את הסדרה גמביט המלכה ואני ממש ממליץ לצפות בה!)

תחשבו על זה- שרירים בגוף שלנו נבנים כשאנחנו מאתגרים אותם, כשמאמצים אותם. לא מאמץ רגיל אלא מאמץ יתר. זה נקרא היפר-טרופיה. המאמץ הזה גורם לכך שסיבי השרירים נשחקים ונקרעים ואז נבנים שרירים גדולים וחזקים יותר. 

כך גם בפן המנטלי. אמרו לכם פעם שאם זה קשה סימן שאתם בעלייה?

זה חייב להיות קשה, אחרת לא נהיה בצמיחה. (משמעות החיים היא לא 42 חחח) משמעות החיים היא צמיחה. לזה נועדנו, רבייה וצמיחה. אבולוציה.

אז יצאנו לדרך עם ההשקה, והיה לי אתגר עם הווטסאפ בוט שנמשך כמה ימים. למרות שזה היה רק חלק קטן מאוד מתוך ההשקה, התעסקתי איתו במשך כמה עשרות שעות. אם אין אתגר- אין צמיחה, אין את ההרגשה הטובה שהצלחנו להתגבר על המשבר או האתגר. זה מאתגר כדי שנתגבר. 

שלשום, כמה דקות לפני שהתחלנו את ההשקה, אמרתי לקמפיינר שלי שאני רוצה לעשות טסט אחרון (בדיקה אישית) ועליתי על עוד באג שקשור לטופס ההרשמה לקמפיין עצמו. דיברתי עם חברת מערכת הדיוור, איתרנו את הבאג, מצאנו פתרון ויצאנו לדרך.

אתמול אחר הצהריים עליתי על אתגר חדש, ועדכנתי אותם. לאחר כמה שעות הם חזרו אלי כדי לעדכן שאין להם פתרון, והם עדיין עובדים על זה. דיברתי עם הבעלים של החברה, אסף (שהוא גם חבר טוב שלי ונמצא פה בקבוצה). יש לי פריווילגיות אצלו והם עבדו הרבה אחרי שעות העבודה כדי לסדר את זה. בשעה 21:00 דיברתי עם המפתח שלו ועדיין לא מצאנו פתרון לנושא, צריך ממש לכתוב קוד חדש או נוסף כדי לפתור אותו. 

מצד אחד זה מבאס. ההשקה רצה ואני לא מקבל את כל הנתונים. הנתון שחסר לי הוא- מאיפה הלקוח המתעניין הגיע. זה גורם לכך שאנחנו לא יודעים איזה קמפיין עובד. אין לנו איך למדוד אפקטיביות של כל קמפיין, אנחנו מגששים באפלה. אז מגיעים לקוחות מתעניינים אבל אנחנו לא יודעים דרך איפה, ואתם בטח מבינים למה חשוב לנו לפתור את זה.

אני אשמח שיהיה פתרון, אבל תבינו מה קורה פה. כתוצאה מאתגר נקודתי אצלי, המערכת הזו תשתפר בשורה התחתונה. אני משתמש כבר 8 שנים במערכת הזו, ולא בשביל לטפוח לעצמי על השכם, אבל המערכת השתפרה בזכות אתגרים שצצו אצלי במהלך השנים.

זו המטרה- לשפר ולהשתפר כל הזמן. אז- כן. זה נועד להיות קשה! זה נועד להיות מאתגר! אם לא, אנחנו פשוט נתנוון, ברמה הפיזית וברמה המנטלית. ככל שזה יותר מאתגר אנחנו משתפרים גם כאנושות. 

לדוגמה, אתגר ההתחממות הגלובלית, שאם הוא יימשך הוא יכול להביא לחיסול האנושות. אין לי ספק שנפתור את זה כאנושות בדרך כזו או אחרת. אנחנו לא ניכחד, אנחנו נמצא פתרונות יצירתיים. חלקם יהיו לחזור אחורה וחלקם להתקדם קדימה.

אנחנו צריכים למצוא את הפתרונות גם בחיים שלנו. כבר בחודש מרץ פתחנו את הקבוצה הזו כדי למצוא פתרונות לתקופת הקורונה- מה לעשות כשאנחנו תקועים בבית בסגר? חשבנו והצענו אלטרנטיבות ביחד, וכולנו התגברנו על הרבה מאוד קשיים ואתגרים. חלק מהאנשים בחרו והצליחו גם לשגשג למרות הקורונה (או בזכות הקורונה), וחלק חזרו לחיים הרגילים שלהם.

אני רוצה להזמין אתכם לחשוב על העניין הזה עם עצמכם ולמצוא פתרונות יצירתיים. 

תמשיכו לשגשג.

זה קשה? מעולה! זה אומר שאתם בצמיחה

זה חייב להיות קשה?

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 28.10.2020

כאנושות, אנחנו מצד אחד כל כך מדוייקים ומסונכרנים- תחשבו מה זה הצריך. (ובואו נתעלם לרגע מתיאוריות הקונספירציה שה”נחיתה” לא אמיתית וצולמה בהוליווד).

תחשבו כמה אנשים היו צריכים לעבוד בסנכרון ובשיתוף פעולה?
גם אם נשים רגע את הנחיתה הזו בצד, תחשבו מה צריך כדי לצלם סרט הפקה הוליוודי ענק, או מה זה אומר לייצר מכונית היום?
תחשבו כמה אנשים צריכים לפעול יחד, כמה חברות מעורבות בתהליך, כמה ספקים, מהנדסים, תאורטיקנים, אנשי עיצוב, אנשי ביצוע, וכמה רובוטים שפועלים יחד.
זה מדהים לחשוב לאן הגענו כבר כאנושות. אילו יכולות יש לנו.

אתמול יצאנו לדרך עם שיווק המחזור החדש של “המשקיע” שיפתח במרץ (מחזור 8). ההשקה הזו שונה בתכלית מההשקה הקודמת, שהיתה בקיץ. 

כשבוע לפני שפתחנו את מחזור 7 של המשקיע, חן ואני ישבנו ובדקנו את כל האספקטים של ההשקה.
בדקנו מה היינו רוצים לשמר, מה לשפר ומה היינו רוצים לשנות בפעם הבאה. לקחנו את כל המסקנות וחילקנו אותן לנקודות.
אחר כך פרטנו כל נקודה עד לרזולוציות הקטנות ביותר.

לפני כשבועיים שיתפתי אתכם בתאריך שבו אני רוצה לצאת לדרך, התכנית היתה לצאת להשקה ב- 1.11.2020 

זה לא היה ממש יעד, חשבתי שיהיה נחמד לצאת בתחילת נובמבר (זו השקה ארוכה שתימשך כמה חודשים), כי רצינו לבדוק אספקטים אחרים הפעם.

כבר מלפני 3 שבועות, כשהתחלתי לסמן וי על כל המשימות שלי, הבנתי שאני יכול להקדים את ההשקה בשבוע. הכל הלך והסתנכרן עם התאריך החדש, למרות האתגר עם הוואטסאפ בוט שסיפרתי לכם עליו. 

בשבוע שעבר, לאחר שעלינו על האתגר הזה, אמרתי לכם שאני רוצה להתחיל את ההשקה ביום ראשון, או גג ביום שני. אם לא היה האתגר הזה, כבר הייתי יוצא לדרך ביום ראשון.  אך גם איתו, אתמול אחר הצהריים כבר עלינו לאוויר עם הקמפיין החדש. הכל עובד!

אני אשמח אם תוכלו לעשות לפוסט הזה לייק ולשתף. יש שם הרבה מאוד טיפים טובים שכתבתי לכל מי שמתעניין או אי פעם התעניין בנדל”ן, זה פוסט עם ערך מאוד גבוה. 

אני רוצה לשתף אתכם במה שגילינו לגבי השיווק בפייסבוק. בהשקה הקודמת ניסינו יותר מ-25 פוסטים שונים בפרסום. 3-4 הפוסטים שעבדו לנו הכי טוב (כולל האחד הספציפי שעבד יותר טוב מכולם) הם כולם פוסטים שהערך בטקסט שלהם היה מאוד גבוה- פוסטים עם טיפים, הצעות, תוכן וכו’. 

אלה לא היו סרטוני וידאו- לא קצרים ולא ארוכים, ולא תמונות מסקרנות או יפות. דווקא תמונות אישיות- שלי עם טלי, שלי עם הילדים או תמונות של חן בתוספת של ערך טקסטואלי עבדו הכי טוב. 

כשהבנו את זה, החלטנו לצאת לדרך עם הפוסט הנוכחי, כבר יש עליו תנועה מאוד יפה. לפני כשעה ביצעתי בדיקה, כמות הלידים היא מאוד יפה יחסית לזמן שהוא באוויר, והעלות לכל ליד עומדת לחלוטין ברף שהצבתי לאנשי השיווק והקמפיינרים.

אם נמשיך ככה תהיה לנו השקה מעולה! בימים הקרובים אנחנו עדיין נמצאים בשלבים של הטסטים, ובודקים כל חלק בנפרד. כמו שאמרתי, יש כאן המון מערכות שצריכות לעבוד יחד, בסנכרון. 

ללקוח או משתמש קצה שרואה את הפוסט, אין מושג כמה מערכות עובדות כאן במקביל כדי ליצור את מה שהוא רואה, זה לא כמו שהיה פעם.

לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לשווק את הפרוייקטים שלי, הכל היה ממש פשוט. כל מה שהיה צריך זה פוסט בפייסבוק ועמוד נחיתה. 

האנשים שהתרגלו לפשטות שהיתה פעם ועדיין עובדים כך, זה לא עובד להם יותר. עולם הקמפיינים והפרסום כל הזמן מתעדכן ומשתנה לנוכח ההתפתחות והמצב החדש.

עכשיו אני רוצה לקשור את זה לנושא שלנו היום, לסנכרן ולתזמן נחיתה על הירח ברמה של שבריר שניה.

הקמפיינים שלי אמנם לא היו מתוזמנים ברמת שבריר שניה, ובכל זאת, זה עבד בצורה כל כך יפה. עמדנו ביעד.

בשורה התחתונה אני רוצה לתת לכם את הפתרון, והוא מאוד פשוט: תכנון לוחות הזמנים שלנו ועמידה בהם בכל מחיר! 

אם אנחנו עובדים עם לו”ז חודשי, שבועי ויומי ומשהו שם מתחיל להתפקשש, הוא ישפיע על הדד-ליין שלנו, או על היעד הסופי ואנחנו רוצים להימנע מזה.

כשמסתכלים על מכלול הדברים, אנחנו חייבים להיות מאוד נחושים לעמוד ביעדים היומיים והשבועיים.
זה אומר שלפעמים נצטרך לעבוד “אקסטרה”, לעבוד גם עד השעות הקטנות של הלילה אם צריך.
כי במידה ולא נפצח את זה ברמה היומית, זה יכול ליצור כדור שלג ענק שיוציא את המערכת שלנו מאיפוס.
כמו שאמא שלי אומרת- זו דבקות במשימה, ואני אדייק- זו דבקות בלוח הזמנים.

כשרצו להנחית את החללית ההיא על הירח, תאמינו לי שהיו אנשים שלא ישנו בלילה.
אנשים ונשים שעמלו על המספרים, לפצח אותם, לבדוק משוואות ולבצע בדיקות ראשונות, שניות, שלישיות וגם רביעיות.
כשמסכנים מיליארדי דולרים, צריך לבדוק את המספרים כל הזמן. 

אז זה מה שאני עושה עכשיו, בודק את המספרים כדי לוודא שכל החלקים במשוואה שלי עובדים.
עד שלשום בדקנו את המערכת של הבוט, אתמול בערב (אחרי שכבר יצאנו לדרך) התקנתי עוד גרסה חדשה של הבוט כדי לוודא שהכל תקין.
אז הכל רץ, הכל חלק ואנחנו באוויר.

לפני שנסיים אני רוצה לברך את כל המצטרפים החדשים לקבוצת “משגשגים”.
יהיו עוד אנשים שיצטרפו אלינו בקרוב, כבר מתוך ההשקה עצמה. 

ולכל מי שרק התחיל את התהליך: ברוכים הבאים ל”תפסת אמריקה“! 

עוז קורן איך לתזמן נחיתה על הירח

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 27.10.2020

בנוסף, כבר ביצעתי אתמול שיחה ראשונית עם חברת ניהול הקמפיינים שלי וברגע שאקבל את העדכון לגבי הבוט, אוכל כבר לצאת לדרך. מקווה שעוד היום, לכל המאוחר- מחר.

אז אתמול לקראת שעות הערב תוך כדי המתנה והכנת הקרקע לשיווק שלנו, יצא לי לראות כמה פרקים בסדרה המשודרת כרגע בנטפליקס ונקראת: גמביט המלכה. 

אקדים ואומר כי לא מדובר בסדרת מתח, הרפתקאות או פעולה. זו סדרה העוסקת בשח-מט מתוך פרספקטיבה אחרת, סוג של אוטו-ביוגרפיה על בחורה צעירה בעולם השח בשנות השישים. 

לדעתי צריכה להיות זיקה גדולה לשח כדי לרצות לצפות בזה… אותי אישית היא מאוד עניינה מכיוון שבתור ילד אבא שלי לימד אותי לשחק שח. אמנם מאוד אהבתי את המשחק, אבל לא התמקצעתי בזה, הפוקוס שלי היה על מוזיקה.

הסדרה הזו מציגה באופן כל כך יפה את המשוואה של כישרון מול עבודה קשה וכמה כישרון תורם להצלחה. 

אגב, אני נכנס לעומק הנושא הזה בדיוק בפרק שלי בספר: I mastered Failure But Look at Me Now. 

למי שלא מכיר, מדובר בספר שמאגד את כתביהם של כמה סופרי רב-מכר מוכרים כמו ג’ק קנפילד, ג’ים רון, לס בראון ועוד רבים וטובים.
פרק 20 בספר זה הפרק שלי. מי שארגן את זה, זה המנטור שלי ג’וני ווימברי. 

בספר אני מכסה את נושא הכישרון לעומת עבודה קשה, וגם בסדרה הם מתעסקים בנושא: עד כמה כישרון הוא משמעותי.

בסדרה, הבחורה הצעירה הזו עונה להגדרה של גאון, בעלת כישרון מולד (בשח-מט) שמגלים אצלה כבר בגיל 7. היא הגיעה לתוצאות מדהימות בלי השכלה ועם אימון של פעם בשבוע עם השרת של בית היתומים בו גדלה, ועם זאת, זה הספיק רק עד נקודה מסויימת.

בלי לתת את כל כולה, להשקיע 24/7 באימון, להתמקצע בכל שעה פנויה של היום ו”לעבוד קשה”, היא לא מצליחה להגיע לרמות הגבוהות יותר. 

כשהיא מתחילה להשקיע ועובדת עם מאמן (בשלב ראשון היה לה מאמן ״בסדר״ ואז היא התחילה לעבוד עם מאמן ממש טוב), היא מצליחה לפרוץ ולהגיע לרמות הגבוהות ביותר.

זה קצת מזכיר לי את הסיפור האישי שלי עם סקסופון.

המורה שהיה לי בתקופת התיכון היה נחשב לאחד מהטובים בארץ, אם לא הטוב ביותר. בכיתה י”ב המורה שלי אמר לי שהוא שמח שאני טס לארה”ב, כי הוא כבר לא יכול לעזור לי. 

רק לאחר שטסתי והתחלתי לעבוד עם ד״ר Sampen, שהוא אחד הפרופסורים הטובים ביותר בעולם (אחר כך הוא היה גם הפרופסור שלי באוניברסיטה) הצלחתי לפרוץ את תקרת הזכוכית שהיתה לי בתיכון, ועם הכישרון הבסיסי והמולד שלי והעבודה המאוד קשה ומאומצת עם מורה מאוד מאוד טוב הגעתי לרמות הרבה יותר גבוהות, וזכיתי בתחרויות, במלגות, קונצרטים ורסיטלים.

כשמחברים את שלושת הפרמטרים האלה זה הופך למשהו מאוד עוצמתי. 

כי בשורה האחרונה- Hard work beats talent every day 

עם זאת, בסדרה הראו גם את סיפורם של האנשים שהתחרו מול הבחורה הצעירה הזו. מדובר באנשים שעבדו מאוד מאוד קשה, אך לא היה להם אפילו 10% מהכישרון המולד שלה והיא ניצחה אותם מבלי להניד עפעף. לכן יש משמעות גדולה מאוד גם לכשרון.

אני חושב שזה נכון לכל התחומים בחיינו. 

אם ניקח את שלושת המרכיבים האלה: כישרון, עבודה קשה ומאמן טוב, נקבל מתכון מאוד יפה כדי להצליח.

אני מניח שהיום אסיים לצפות בסדרה, נשאר לי אולי עוד פרק וחצי. מי יודע, אולי בהמשך אערוך עוד לייב בנושא.

נתראה מחר ותמשיכו לשגשג.

עוז קורן על נפלאות הכישרון

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 26.10.2020

זו לא המצאה שלי, זו אנקדוטה מתוך הספר “האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה” של יעקב בורק.
את הספר הזה, אגב, אני מוצא יותר מעניין מהספר “פעם כשאהיה צעיר” שסיפרתי לכם גם עליו. 

אני לא אקריא לכם מילה במילה אלא אתן לכם תקציר.

היפנים הם אלופים בכל מה שקשור לדגים טריים. התזונה שלהם מתבססת מאוד על דגים טריים, החל מסושי (אני מניח שכולכם מכירים), סאשימי (נתחי דג נא) סביצ’ה (השם אמנם איטלקי אך זו גרסה של נתחי דגים דקים יותר). 

יש המון סוגי דגים, כשהולכים למסעדות סושי יש את המוכרים: סלמון, דרך טונה ועד ילו-טייל וכלה בצלופחים למיניהם. הם מאוד אניני טעם והנישה הזו התפתחה במשך דורות על גבי דורות. (בישראל אין מבחר כל כך גדול, אך ביפן המגוון הוא עצום).

שיגעון הדגים הזה גרם לכך שכבר עשרות שנים חופי יפן עניים בדגה, אין מספיק כדי להאכיל את האוכלוסייה בדגים שהיא כה אוהבת. 

הדייגים חשבו שאולי כדאי לבנות ספינות יותר גדולות כדי להרחיק ולדוג במעמקי הים, וכך עשו. 

הם הצליחו לדוג יותר דגים, כי הם התרחקו מהחוף. אבל ההפלגה לשם, הדיג והחזרה לחוף לקחו כמה ימים, וכשהדגים הגיעו לחוף, הם כבר לא היו טריים. הטעם שלהם השתנה והיפנים לא רצו לקנות את הדגים.

הדייגים שוב ישבו וחשבו איך לתקן את המצב הזה. הם החליטו לבנות מקפיאים ענקיים בספינות. כך, הם חשבו, ברגע שהם ידוגו, הם יקפיאו את הדגים ויפשירו אותם רק כשיחזרו לחוף. הדגים יהיו כמו טריים והכל יהיה בסדר. 

כך הם עשו, אבל היפנים אניני הטעם ידעו מיד שהדגים הוקפאו, ושוב סירבו לשלם עבור הדגים. 

הדייגים ישבו שוב וחיפשו פתרון, וכך החליטו: נבנה אקווריומים עצומים על הספינות ונמלא אותם במי ים. כשנדוג את הדגים, נכניס אותם לאקווריומים וכך הם יישארו טריים עד שנגיע לחוף. 

כך הם עשו. הם בנו והתקינו את האקווריומים על הספינות, מילאו אותם במי ים ובדגים, אבל אז קרה משהו אחר. 

הדגים שהיו בתוך האקווריומים בצפיפות נוראית (סנפיר לסנפיר, כפי שמכנה זאת יעקב בורק בספר) התעייפו, לא היה להם יותר מדי לאן לזוז בתוך האקווריום, והם פשוט “נעצרו”. הפסיקו לזוז.

עד שהדייגים חזרו לחוף, הדגים איבדו מהמרץ שלהם וממסת הבשר שלהם והיפנים (אניני הטעם, כבר אמרנו?) ידעו לזהות את זה ושוב לא הסכימו לקנות אותם.

מה הייתם עושים בשלב הזה?

מה עשו היפנים היצירתיים? הם הכניסו לכל אקווריום כזה כריש קטן, שאמנם היה אוכל חלק מהשלל (זה היה רק חלק קטן מכיוון שבכל יציאה לים הם היו דגים אלפי אם לא עשרות אלפי דגים), אך בזכותו הדגים “התעמלו” ונשארו חיוניים עד להגעתם חזרה לחוף. 

גאוני, לא?! אז איך זה קשור אלינו? באמצעות המשפט הבא שנאמר ע”י מאמנים (קואוצ’רים) של ספורט, באוניברסיטאות בארה”ב, ואפילו על ידי הסופר האמריקאי רון האבארד, שהוא גם מייסד תנועת הסיינטולוגיה- האדם משגשג באופן מוזר רק בנוכחותה של אווירה מאתגרת. 

אנחנו כבני אדם “צריכים” שהתנאים והסביבה שלנו יקשו עלינו באופן מוזר על מנת לשגשג, להמציא, לייצר, ליצור או לפתור דברים. למען האמת, יש בזה משהו.

אם אתם זוכרים, סיפרתי לכם בימים האחרונים על הבוט ווטסאפ שרציתי לפתח ולחבר למערך השיווק שלנו. למעשה, כבר רכשתי את התוכנה כדי שאוכל לבנות אותו לבד. עליתי מהר מאוד על איזשהו באג (באג זו בעיה בקוד שבו התוכנה כתובה). 

אני אמנם לא מתכנת, אני מה שנקרא: משתמש קצה, אבל ברגע שניסיתי לחבר את הבוט לממשק שיאפשר לנציגים שלי לקבל את הפניות, הבנתי שמשהו לא תקין.

אתמול ביליתי שעתיים וחצי עם הבעלים של התוכנה. אחרי שעשינו שיתופי מסך, זומים והקלטות, הוא הבין את הבעיה ותיעד הכל כדי להעביר למפתחי התוכנה על מנת שיפתרו אותה. 

אני לא בטוח שהם יפתרו את זה עד מחר או מחרתיים, וזה קצת מבאס. רציתי לסיים את זה כבר מחר וביום שני לצאת לשיווק עם הכלי הזה וזה כנראה לא יקרה.

אני רוצה להגיד לכם שזה התחבר לי מאוד ל”סיפורי הדגים” והאווירה המאתגרת. כבני אדם יש לנו נטייה לשגשג ולהיות יצירתיים דווקא כשאנחנו מאותגרים.

אני אתן לכם דוגמה- להבדיל אלף הבדלות, יצא לי לראות לפני מספר שבועות דוקו על מה שקרה וקורה בשדרות וישובי הסביבה של עוטף עזה. הציגו שם את הטריגר לבניית “כיפת ברזל”, דרך כל האתגרים שהם עברו בדרך. עד הסיום שבו הראו את המערכת עובדת באופן תקין ומיירטת טילים. 

הרעיון של “כיפת ברזל” נוצר כתוצאה מאתגר שהציגו בפני המח הישראלי. וזו רק דוגמה אחת מתוך אינספור דוגמאות לדרך שבה האנושות לומדת לשגשג, מתוך איזשהו צורך או אתגר אמיתי שאנחנו צריכים לפתור. 

לא תמיד זה ככה, לפעמים האתגר הוא זניח, מתוך רצון להקל או שיהיה יותר נוח. 

לדוגמה- כסא חשמלי ברכב. אין פה איזה צורך קיומי להזיז את הכסא באמצעות כפתור אבל זה יכול להקל עלינו. 

כשפתחתי את הלייב היום, היו כמה שניות שעוד לא ראו אותי, הלכתי להדליק את האור. זו דוגמה למשהו שהיה מאוד נחוץ לפתח: תאורה ומערכת החשמל. לקח לי עוד כמה שניות כי הורדתי קצת את התריסים החשמליים שיש לי פה במשרד. 

תריסים חשמליים למשל, זה לגמרי מותרות. אין שום הכרח בזה ואין לזה שום קשר להתפתחות האנושית, זה לגמרי לא משהו שחייב שיהיה- זה פשוט משהו שנחמד שיהיה לנו.

אגלה לכם כמישהו שחי כבר הרבה מאוד שנים עם תריסים חשמליים, אני אפילו לא בטוח שזה הופך את החיים שלנו ליותר נוחים או קלים. אני באופן אישי מעדיף הרבה יותר את התריסים הישנים, שעם ידית קטנה אפשר לפתוח ולסגור את התריס בשניה אחת, אין לו כשלים מכניים או בעיות במנוע.

אז כל אלה דברים שהמוח האנושי ממציא כדי שיהיה לנו יותר קל. לעיתים הם באים כדי לתת פתרון לאתגר אמיתי, ולעיתים זה רק מותרות שנחמד שיהיו לנו. 

זה לא אומר שאין לזה הצדקה עסקית. הרי המון חברות עוסקות בזה, ומייצרות או בונות כל מיני חידושים שהם מותרות, ולא עונות על איזשהו צורך קיומי מהותי.

לפעמים אני מדבר איתכם על נושא מסויים, לאו דווקא כי אני מציע איזשהו פתרון, אלא כדי לפתוח את הראש לכיוונים שאנחנו לא חושבים עליהם בדרך כלל. 

פתיחת הראש הזו יוצרת חשיבה רחבה ויצירתית יותר, והבנה טובה יותר, שתסייע לנו בסופו של דבר, להשליך את המסר על החיים שלנו, על העסק שלנו ועל השגשוג שלנו בכל התחומים. 

אז, תחשבו על זה!

עוז קורן סיפורי דגים

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 24.10.2020

אתמול דיברנו על זה שהצלחה היא לא עניין של מזל.
מזל זה עניין של אישיות, שנגזרת בחלקה מהפרדיגמה:
האם אני מגדיר את עצמי בתור בר-מזל או חסר-מזל? איך אני רואה את עצמי?

אתן לכם טיפ קטן שיכול לעזור לכם לאתר את הפרדיגמה שלכם:
כמה פעמים ביום (או בכלל) אתם אומרים את המשפט “למה זה תמיד קורה לי?”
כמה אתם חוזרים עליו? לעומת זאת, האם יוצא לכם או לאנשים סביבכם להגיד “איזה מזליסט!” או איזה פוקסיונר!”?
אלה אמנם משפטים שונים, אך הם נוגעים באותו המקום ושולטים בפרדיגמה שלנו.

ההשלכה הישירה של זה, היא בסופו של דבר איך אנחנו תופסים אירועים שקורים לנו בחיים, כאשר המזל הוא לא האירוע עצמו אלא האופן שבו אנחנו מגיבים אליו.

אירועים חיוביים ושליליים קורים לכולם. ההבדל הוא ש”ברי-מזל” רואים את הסיטואציה כחיובית ומוצאים את חצי הכוס המלאה.

הנושא שלנו היום הוא קבלת החלטות. הנושא הזה מתקשר לפרדיגמות (גם, אך לא רק בהקשר של מזל).
כשאתם מדברים על קבלת החלטה, האם אתם מגדירים את עצמכם כשמרנים? ומה ההיפך משמרנים?
בהקשר הפוליטי ההיפך משמרנים- קונסרבטיביים הוא ליברלים.
ברמה העסקית, ההיפך משמרנים הוא נוטלי סיכונים או פרוגרסיביים (מתקדמים), ויש הבדל משמעותי בין המילים.

אז מי אתם? גם זו פרדיגמה. איך אנחנו תופסים את עצמנו.
אם אני מגדיר את עצמי כשמרן בדעות ובאופי, זה אומר שקבלת החלטה יכולה להיות מאוד קשה או מאוד קלה עבורי, תלוי בנושא. 

אם ההחלטה היא בין לקחת סיכון לבין להישאר במקום הנוח והמוכר שלי, יהיה לי הרבה יותר קל להחליט להישאר במקום ולא לקחת סיכון מיותר. 

לעומת זאת, אם אני ליברלי או פרוגרסיבי בדעותיי, וקבלת ההחלטה היא לקחת סיכון או להתקדם, ההחלטה תהיה קלה ללכת לכיוון הזה. 

אני רוצה לתת לכם שתי דוגמאות בנושא קבלת החלטות כדי להרחיב ולחדד אותו.
כבר מספר שבועות אני מתלבט (פעמיים בשבוע כשאני רץ) בנושא נעלי הריצה שלי. 

אתן לכם רקע: במהלך לפחות 6-7 שנים האחרונות אני רץ עם Sauconi (מותג מוכר בנעלי ריצה). לפני סאקוני רצתי עם ניו באלאנס.
לניו באלאנס היה דגם שהיה כל כך טוב ונוח לי, שרכשתי את אותו הדגם 3 פעמים!!
הייתי מסיים ריצה ללא כאבי רגליים, ברכיים או גב והרגשתי נפלא.
באיזשהו שלב הפסיקו לייצר את הדגם הזה ולא ניתן היה למצוא אותו באף מקום. 

אחי המליץ לי על סאקוני, עשיתי בדיקה על פי הקריטריונים שחיפשתי, והזמנתי נעליים חדשות.
החלטתי להסתכן ולקנות את הדגם הזה, להתחיל לרוץ ולבדוק אותו. ההשקעה לא היתה כל כך גבוהה, בין 350-400 ₪.

הדגם הראשון שהזמנתי היה מאוד נוח וקל (מבחינת המשקל), רצתי מצויין וללא כאבים והחלטתי להתקדם עם הדגם הזה.
נעלי ריצה מחזיקות בדרך כלל חצי שנה עבורי, או אפילו שנה אם אני לא רץ הרבה. 

כשהתקרבתי לרמת השחיקה של הזוג הזה, כבר חשבתי על הזמנה של הזוג הבא. הזמנתי שוב את אותו הדגם והיה מצויין.
עם זאת, כמו שאתם יודעים, חברות מתקדמות ומוציאות כל הזמן דגמים חדשים.
עם הזמן, ככל שיש יותר דגמים חדשים על המדפים, הדגמים הישנים נעלמים ואי אפשר למצוא אותם.
אחרי שנה וחצי- שנתיים, הדגמים החדשים של סאקוני כבר לא עבדו עבורי, הם פשוט לא היו כל כך טובים עבורי.
התחלתי להרגיש כאבים ברגליים ובגב, והיה לי ממש קשה למצוא דגם טוב.
לפני כ-4 שנים הייתי צריך שוב להחליף זוג, ומצאתי את עצמי רוכש בארה”ב כמה זוגות נעליים ממותגים שונים (אדידס, אסיקס ועוד 2 דגמים של סאקוני)
ובסוף לא רצתי עם אף אחד מהזוגות האלה, אלא עם זוג שהזמנתי באינטרנט מדגם יותר ישן של סאקוני.
יוצא לי לנעול כל אחד מהזוגות האלה אולי אחת לשלושה חודשים – ולא לריצה.
מאז אני מזמין כל חצי שנה נעלי ריצה של סאקוני ומתפלל שזה יעבוד ויתאים לי. אני עושה מחקר, בודק את הנתונים שלהם וקורא ביקורות.
למרות שבמקרה הזה ביקורות הן פחות רלוונטיות, כי זה סובייקטיבי מאוד. 

תוך כדי שהסתכלתי על מספרי הקורונה הבוקר, קפצה לי מודעה של ניו באלאנס, ונזכרתי בזוג הנעליים שרצתי איתן לפני כמעט עשר שנים.
חשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לבחון מחדש את הדגמים, והחלטתי שכשיהיו לי 20 דקות פנויות אכנס לקרוא קצת על הדגמים שלהם.
אולי אפילו אזמין זוג, הרי הניו באלאנס התאימו לי בעבר. זו קבלת החלטה של סכום לא גדול, לכל היותר 400 ₪.  

זה נושא אחד של קבלת החלטות ואני בטוח שלכל אחד מכם יש נושאים שלגביהם אתם יכולים להחליט מהר ובקלות. 

ההחלטה הזו היתה קלה, למרות שיהיו לה השלכות עבורי למשך לפחות חצי שנה.
לכן, את ההזמנה אני אבצע עכשיו כשעוד יש לי לפחות שלושה חודשים עם הנעליים הנוכחיות,
זה יתן לי את האפשרות לבחון אותן, ואם הן לא יתאימו, עדיין יהיה לי מספיק זמן לקחת החלטה אחרת מבלי שזה יפגע בהרגלי הריצה שלי.
אני אישית לא צריך יותר מ 2-3 ריצות כדי לדעת אם הן טובות לי או לא.

אני רוצה לתת לכם דוגמה נוספת ברמה העסקית:
בהשקה האחרונה של תכנית ה”משקיע” הכנסנו אלמנט שלא היה קיים בהשקות קודמות.
מחזור 7 יצא לאור לפני כחודש, ותוך כדי ההשקה הכנסתי אלמנט של ווטסאפ כחלק מתהליך השיווק. 

שילמתי לספק חיצוני כ-7,000 ₪, הוא יצר עבורי את המנגנון והוא עבד במהלך ההשקה.
רוב הזמן האלמנט הזה עבר מצויין ושמחנו שהוספנו אותו באופן כללי. 

אנחנו לא ממש יודעים לאמוד נקודתית עד כמה זה השתלם לנו, אבל זה בהחלט תרם להשקה והרגשנו שהחלטנו נכון כשלקחנו את הסיכון הזה.
בהתאם לכך, החלטנו להוסיף את האלמנט הזה גם למנגנונים אחרים בעסק שלנו. 

כשלקחנו את הסיכון הזה, חשבנו לנסות אותו פעם אחת. מה שלא לקחנו בחשבון, זה שבכל פעם שנרצה להוסיף אותו אנחנו נצטרך לשלם כמה אלפי שקלים לאותו הספק.
עכשיו ההחלטה היא שונה. האם נשלם כל פעם כ-7,000 ₪? כל חצי שנה או בכל השקה?
או האם אנחנו בודקים אלטרנטיבות? אפשר לבחון ספק אחר שיתן לנו את אותו השירות במחיר זול יותר,
או לבחון האם יש מערכת שניתן לרכוש או להשתמש בה והיא תאפשר לנו לעשות את אותו הדבר לבד. (לנו הכוונה לי. כי אני אחראי על הטכנולוגיה ובניית המערכות שלנו.)

כחלק מתהליך קבלת ההחלטה הזו, ומכיוון שיש לכך משמעות כלכלית (במצטבר התהליך הזה יכול לחסוך לנו עשרות אלפי שקלים),
מצאנו שיש כרגע מערכת שמאפשרת לכאורה לעשות את אותם הדברים ולקבל את אותן התוצאות.
היא עולה 4000 ₪ כאשר התשלום הוא חד פעמי ואני יכול להשתמש בה תמיד.
יש עוד מערכות שהתשלום עליהן הוא חד פעמי, ובנוסף יש תשלום חודשי, שנע בין 80$-200$ תלוי ברמת השימוש. 

איך מחליטים? אם נסתכל על הפן כלכלי, עלות המערכת עם התשלום החודשי תצטבר לכ- 4,000 ₪ בשנה,
כאשר מנגד יש מערכת שתעלה לי 4,000 ₪ חד פעמי. 

אז נבדוק מה נותנת כל מערכת? אם המערכת עם התשלום החודשי תהפוך את החיים שלי ליותר קלים, נוחים ופשוטים יכול להיות ששווה לי לקחת אותה ולשלם 4,000 ₪ כל שנה.
זה עדיין משתלם יותר מלשלם 12,000-14,000 ₪ בשנה לאותו הספק.

בנוסף, מסתבר שלשתי המערכות יש תקופת “לימוד והטמעה” או “בניה”. כיוון שצריך לבנות את הכל מ-0.
משמע, אני צריך ללמוד איך לבנות את כל המנגנון הזה מההתחלה. איך לתכנת את הבוט מהתחלה.

תבינו, בעולם הטכנולוגיה קיימות מערכות כמו- מערכת דיוור, מערכות SMS ומערכות לבניית עמודים ואתרים.
אלה מערכות סגורות שמאפשרות לנו לעשות את כל מה שאנחנו צריכים. אין תכנות, אין בניה ואין זמן התעסקות- What you see is what you get. 

מצד שני יש מערכות לבניית אתרים ב- WordPress או HTML, שהן קצת יותר מורכבות.
פה מדובר בפלטפורמה קיימת שעל גביה אנחנו יכולים לבנות את מה שאנחנו רוצים.
כמובן שיש מאפיינים שונים בין פלטפורמה לפלטפורמה ועל פיהם אנחנו יכולים לקבל את ההחלטה שלנו. 

במקרה שלי, המערכת הזו היא לא רק פלטפורמה, ואני צריך להשקיע זמן כדי ללמוד לתכנת אותה מא’ עד ת’.
יש זמן לימוד, צריך להתקין את התוכנה ועוד אלמנטים נוספים (שאגב, גיליתי שאני לא יכול להתקין על המקינטוש שלי וחייב לעבוד עם PC, וזה כבר מהתחלה אכזב אותי). 

השלב השני זהו שלב הלימוד וההטמעה. בקריירה שלי היום, אני נמצא במקום שאני לא נוטה ללמוד דברים טכניים כאלה לבד כי כבר פחות בא לי.
אין לי זמן וסבלנות לזה, ומבחינת עלות-תועלת זה בדרך כלל לא משתלם. אני מעדיף לדוגמה, לקחת ספק חיצוני שיריץ לי קמפיינים בפייסבוק ולא לעשות את זה בעצמי,
אני מתעסק בעיקר בניהול של הדברים.

התלבטנו קשות במשך שעות מה כדאי לעשות. בסופו של דבר, לשמחתי, הספק נתן לי אפשרות להשכיר את המערכת לשבוע ולבחון אותה.
העיקר כאן הוא לא העלות שלה, אלא כמות הזמן שאני אצטרך להשקיע בה. לא אגזים אם אומר לכם שאצטרך להשקיע עשרות שעות, רק כדי לדעת אם היא בכלל מספקת את הסחורה.
למיטב הבנתי מהספק התשובה היא כן. אז כבר אתמול ישבתי 3-4 שעות וצפיתי בסרטוני הדרכה.
אני מגדיר את עצמי כאדם עם זיקה טכנולוגית, סבלנות ויכולת לימוד עצמית גבוהה ביחס לממוצע.
ועם זאת, אני חייב לציין שוב שזה ממש לא כיף עבורי! אני לא אוהב את זה ולא נהנה מזה, אבל אעשה זאת כי צריך.

נחזור לקבלת ההחלטות. החלטה לא מסתכמת רק בכסף שעלינו להשקיע: עלות מול תועלת.
כי מבחינת עלות- תועלת ברור שעדיף לנו לקחת פלטפורמה ולנהל את הדברים, לעומת ספק חיצוני שלו נצטרך לשלם עוד ועוד במשך השנים.

ההתלבטות האמיתית היתה, האם כרגע הלימוד והבנייה העצמית שווה את זה? זה שווה את הזמן שעלי להשקיע בזה?
בסופו של דבר, החלטתי שזה כן שווה את הזמן שלי.
שווה לי להשקיע כמה עשרות שעות כדי ללמוד ולבנות את המערכת, כיוון שבטווח הרחוק אוכל ליישם אותה בכל העסקים שלי, ואז גם מבחינת עלות- תועלת, ההחלטה הזו בהחלט תצדיק את עצמה.
אחרי שאלמד את המערכת, אני אצטרך להשקיע 3-4 שעות בלבד כדי ליישם אותה בכל אחד מהעסקים שלי.

לפני כ- 6 שנים קיבלתי החלטה לבנות עמודים לבד ולא לקחת חברה שתבנה לי אותם.
במהלך השנים האחרונות בניתי 300-500 עמודים כאלו. תחשבו מה היה קורה אם הייתי צריך לשלם על כל עמוד בנפרד, כשחברות חיצוניות גובות 1,500-2,000 ₪ על כל עמוד. 

אז קבלת החלטה לא מסתכמת רק בעלות מול תועלת, צריך להתחשב בעוד הרבה משתנים,
כמו: איזה סוג אדם אני? אני יכול לעשות את זה? זה שווה את הזמן שלי? 

בשורה התחתונה, קבלת ההחלטה הכי קלה שיש היא להחליף בין שני דברים בלי שינויים דרמטיים.
כמו לרוץ עם סאקוני או עם ניו באלאנס? 

קבלת החלטה קשה היא לעשות שינוי מהותי באספקט מסויים בחיים או בעסק שלנו.
ככל שהשינוי מהותי יותר, כך ההחלטה תהיה יותר קשה. קבלת החלטה לשמרנים היא מאוד קשה,
לעומת נוטלי סיכונים או פרוגרסיביים שעבורם היא מאוד קלה.
בכל מקרה, היא נגזרת של הפרדיגמה שלנו: מי אנחנו? שמרנים? מתקדמים? נוטלי סיכונים? נמנעים מסיכונים? אז מי אתם??

בהצלחה בקבלת ההחלטות שלכם.

עוז קורן על קבלת החלטות

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 19.10.2020

לאחר שהבאתי את בוב פרוקטור לארץ, כמות השאלות והבקשות להיכנס לעומק
ולהרחיב בנושא מהלקוחות שלי, רק הלכה וגדלה והחלטתי לעשות את זה.

אני רוצה לקשור את זה בכמה משפטים על מה שדיברנו אתמול: אמונות תפלות.
מהיכן הן מגיעות? ואיך הן משפיעות עלינו? 

כולנו גדלנו על האמונות האלה, ולמדנו אותן בבית.
דיברנו על זה שלכל עדה, דת ואפילו אזור בעולם יש את האמונות התפלות שלהם.
היום נראה איך נושא האמונות התפלות מתקשר לבניית הפרדיגמות שלנו, ונבין איך אנחנו “סוחבים” אותן מהבית.

בעיניי ההגדרה של פרדיגמה היא: אמונה, או סט של אמונות שאנחנו רואים אותן כאמת שלנו.
כשאנחנו מאמינים במשהו (ואני לאו דווקא מדבר על דת), אלא על אמונה ברמה היותר רחבה של המילה.
הדברים שאנחנו רואים ותופסים כאמת מוחלטת. סט האמונות שלנו הוא מאוד רחב ומשתרע על כל היבט בחיינו. 

*יש לנו פרדיגמות לגבי עצמנו.
*יש לנו פרדיגמות לגבי אנשים – לגבי האנשים הקרובים אלינו, לגבי אנשים בכלל, אנשים בישראל, או אנשים בעולם.
*יש לנו פרדיגמות לגבי העולם – איך העולם מתנהל? איך הוא עובד? חלק מזה קשור לחוקים בסיסיים של היקום,
וחלק לדברים מוחשיים שאנחנו רואים וחווים כל יום. 

לדוגמה- כולנו מכירים את עונות השנה, נכון?
יש לנו פרדיגמה לגבי עונות השנה.
בסרט “על פני האדמה” שהזמנתי אתכם לצפות בו בשבוע שעבר,
מסופר כי כבר משנות ה- 50/60 אפשר לראות את שינוי האקלים שהתחיל בעולם.
מאז ועד היום אנחנו רואים את השפעת ההתחממות הגלובלית,
כריתת יערות הגשם, פליטת הגזים וכו’ על עונות השנה. 

עקב כך יכול מאוד להיות שבעוד 10-15 שנה, השינוי יהיה כל כך משמעותי,
שעונות השנה ייראו שונות לחלוטין ממה שאנחנו מכירים היום, או יותר נכון, שונות מהפרדיגמה שלנו כיום על עונות השנה. 

נושא נוסף שאפשר לדבר עליו ברמת פרדיגמה, הוא הפרדיגמה הטכנולוגית.

במהלך 30 השנים האחרונות, מאז המצאת הסלולר בתחילת שנות ה-90, ועד ימינו, הטכנולוגיה התפתחה מאופן משמעותי.
הדור הנוכחי (מי שנולד בעשור האחרון), נולד לתוך המהפיכה הסלולרית והם מתנהגים וחווים את זה אחרת לחלוטין מאיתנו.
אולי הדור הבא כבר יגדל עם אנטנות (אני צוחק ☺).

מה שאני מנסה להגיד זה שהטכנולוגיה היום כל כך שונה, שהפרדיגמות שלנו על טכנולוגיה השתנו.
כשאנחנו גדלים לתוך מצב אחר, אנחנו גדלים עם סט אמונות שונה, וכך הפרדיגמות שלנו שונות.

יש לנו פרדיגמות לגבי בריאות וספורט, לגבי מזון, טכנולוגיה, והמון תחומים נוספים.

אני רוצה לספר לכם על ניסוי התאומים. (אני לא נכנס להיבט המוסרי שמאחורי זה).
לפני המון שנים לקחו זוג תאומים זהים בארה”ב, והפרידו ביניהם בינקותם.
אחד מהם גדל בסין, והשני גדל בארה”ב. אף אחד מהם לא ידעו על קיומו של התאום שני.
האחד לא יודע מילה אחת בסינית, והשני לא יודע אנגלית.
אחד גדל עם ביגוד, שפה, תרבות ואכילה מסויימים, והשני גדל בתנאים אחרים לגמרי.
סביבות שונות לחלוטין.
מה שגילו זה שהרוב המוחלט של הפרדיגמות הן נסיבתיות ולא מולדות. 

רק חלק קטן מהפרדיגמות מוטמעות אצלינו מלידה.
אם נניח אותן על כף המאזניים לעומת פרדיגמות נסיבתיות, נראה שזהו חלק ממש קטן. 

אנחנו הרי לא יכולים לשנות את צבע העור שלנו, את צבע העיניים, את הגובה,
את מבנה העצמות או את ה-DNA הבסיסי שלנו, זה מולד.
אבל כל מה שקשור לפרדיגמות הסביבתיות שלנו, אנחנו בהחלט יכולים לשנות.

הסיבה שבגללה אני מדבר איתכם על פרדיגמות (והיום אני רק נותן לכם רק את הרקע והבסיס),
היא שבחלק השני שנדבר עליו מחר אני אסביר לכם איך משנים פרדיגמה.
אני רוצה לציין כבר עכשיו שיש שלוש דרכים לשנות פרדיגמה, אני בד”כ מלמד שתיים מהן.

שלוש הדרכים הן:

1. מאורע רגשי מאוד עוצמתי. זו יכולה להיות תאונה (תאונת דרכים, תאונת עבודה),
   אובדן או מוות של אדם קרוב שגורם לנו לשנות את הפרדיגמה שלנו בין רגע.

2. קבלת החלטה מודעת לשינוי. השינוי במקרה הזה יהיה מאוד הדרגתי, ויקרה באופן יזום ומבוקר.
   בתוך התהליך, אנחנו רואים איך העולם משתנה לנגד עינינו בהדרגה.
   בסופו של דבר, נראה ששינינו את דעתנו בנושא מסויים, הפרספקטיבה שלנו פשוט השתנתה.

3. הוכחה אבסולוטית.
   זהו שינוי פעולה שקורה ברגע שמראים לנו באופן רציונלי, או מוכיחים לנו שאנחנו טועים.
   במקרה כזה אנחנו פשוט נשנה את דעתנו בנושא.
   האגו שלנו יכול לרצות להחזיק בפרדיגמה הקודמת ולא לוותר, אך בפועל כשאנחנו מבינים שטעינו,
   גם אם לא נודה על האמת, האמת האבסולוטית תנצח.

לדוגמה- שני נהגים עושים תאונה. נהג א’ בטוח שהוא לא אשם ושנהג ב’ עשה טעות, נהג ב’ חושב שנהג א’ אשם.
כל אחד מהם חושב שהשני גרם לתאונה.
ואז מגיע גורם אחר (צד ג’), ושולף סרטון שצילם את המקרה (יכול להיות מישהו שצילם או מצלמת תנועה).
המצלמה מראה בדיוק מי היה אשם, ונגיד שאנחנו רואים בעיניים שלנו שטעינו ואנחנו גרמנו לתאונה.
האגו מסרב להכיר בזה, אך העובדה שהאשמה שלנו היא האמת האבסולוטית.

זו היתה רק דוגמה, אבל זה יכול להיות כל דבר בחיים.
כשאנחנו נתקלים בהוכחה חד משמעית נשנה את הפרדיגמה שלנו.

מחר ניכנס קצת יותר לעומק ל”איך משנים פרדיגמות“,
זה היה רק החלק הראשון בנושא המרתק הזה!

נתראה מחר ☺

עוז קורן פרדיגמות

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 14.10.2020

מי שמכיר אותי יודע שהתחום הראשון שבו התמחיתי הוא מוזיקה.
במהלך השנים אגב השקעתי במוזיקה הרבה יותר מ- 10,000 שעות. (בחלק מהשנים הקדשתי כ- 4,000 שעות בשנה!)

זו בעצם הסיבה שכמוזיקאי קלאסי, ואם לדייק יותר, כסקסופוניסט קלאסי התאמנתי שנים על גבי שנים.
חלק מהזמן הקדשתי גם לקריאה, לימוד, הקשבה למוזיקאים אחרים, שיחות,
וכמובן, התאמנתי 6 שעות כל יום בכיתת אימון, עם תווים ומנגן בלי הפסקה.

אם נחשב 6 שעות אימון ביום, נגיע ל-2000 שעות שנתיות של אימון פרקטי בלבד.
באופן כללי, התעסקתי במוזיקה במשך 12-14 שעות כל יום.

אז כמו שאמרתי, אם נשקיע את הזמן שלנו, אנחנו יכולים תוך 3-4 שנים להיות מומחים בנישה מסויימת.
ככל שאנחנו מתעמקים בנושא מסויים, לומדים אותו, קוראים עליו
ומנצלים כל רגע פנוי להתעמק ולהתעסק באותה הנישה, נתמחה בו. 

אנחנו יכולים להגדיר את עצמנו “מומחים” בתחום מסויים, אך זה לא ישנה כלום.
התואר “מומחה” מגיע דווקא מהסביבה שלנו (מקולגות, מלקוחות, מצופים ממאזינים וכו’).
וזה קורה כשאנחנו מוציאים את הידע שלנו החוצה.

על אותו המשקל, יש המון תחומים ונישות שאנחנו יכולים להתמחות בהם.
תחומים בהם קיימת סבירות גבוהה שגם נתוגמל על כך בהתאם. 

אם ניקח לדוגמה תחום של כתיבת תוכנה. ככל שנהיה יותר מומחים בתחום שלנו,
נהיה יותר נחשקים בעיני התעשייה והמון חברות יהיו מוכנות לשלם לנו יותר כסף עבור המומחיות שלנו. 

או דוגמה אחרת: רופא עור מומחה. זה יכול להיות פרופסור, ראש מחלקה, או מישהו שמתמחה בתחום הזה כבר המון שנים.
אם הוא מוכר כמומחה בתחומו, אנחנו נהיה מוכנים לשלם המון כסף על מנת לקבל חוות דעת (גם אם הוא רופא פרטי),
או לעבור אצלו ניתוח/ הליך רפואי מסויים.
הנקודה היא, שנהיה מוכנים לשלם יותר כדי שמומחה יטפל בנו.

במהלך חיי היו מספר תחומים שבחרתי להתמקצע בהם ולהפוך למומחה.
עוד הרבה לפני שידעתי את חוק ה-10,000 שעות.
לא מדדתי את הזמנים, אלא פשוט הקדשתי לתחום מסויים שנה אחרי שנה.
השקעתי שעות ארוכות כל יום בקריאה, צפייה בסרטונים,
לימוד, סדנאות, כנסים, שיחות עם קולגות והכי חשוב- פרקטיקה!
להתמקצע כמה שיותר. 

אחד התחומים כמו שרובכם יודעים הוא נדל”ן, ולא סתם נדל”ן, אלא נדל”ן בארה”ב.
ואם לדייק אפילו יותר, רנטאלים (שכירויות) בצפון מערב ניו-יורק.

התחום ההתחלתי שלי היה שכירות (Rental=Buy and Hold).
הקדשתי לזה המון זמן. החל משנת 2005 הייתי נוסע כל שנה פעם-פעמיים לארה”ב, וראיתי אלפי נכסים. 

בכל נסיעה כזו הייתי רואה פיזית בין 100 ל-150 נכסים לפחות.
עוד לפני הנסיעה, הייתי בודק כמה מאות נכסים על הנייר, מנפה הרבה מהם ומצמצם את הרשימה.
כשהייתי מגיע לעיר, הייתי מסתובב ורואה את הנכסים לבד, או עם המתווכים שעבדתי איתם. 

על חלקם הגשתי הצעת מחיר, כשראיתי כדאיות בעסקה-“כשהמספרים עבדו”.
כשהמספרים עובדים זהו ביטוי מאוד נפוץ בתחום הנדל”ן,  כיוון שבתחום הזה אנחנו בוחנים
המון עסקאות ורק כשהמספרים עובדים עבורנו, אנחנו מגישים הצעת מחיר.

על חלקם נתתי הצעה נמוכה מלכתחילה, לפעמים הצעתי את הסכום שהתאים גם למוכר, תחת תנאי תשלום שהיו נוחים לי יותר.
יש הצעות שידעתי שכנראה לא יתפסו, אבל הפעולה הזו מתחילה להניע את הגלגל, וזה חשוב.
לכל משקיע יש את המספרים שלו ואת הנוסחה שלו.

אז בממוצע, מתוך 100 נכסים שראיתי, הייתי מגיש כ-10 הצעות מחיר,
2-4 מתוכן היו יכולות להתקדם לשלב המשא ומתן, ובסופו של דבר הייתי סוגר עסקה אחת או שתיים. 

היום אנחנו עסוקים באיתור פרוייקטים חדשים עבור עצמנו ועבור המשקיעים שלנו.
בקרוב נסיים עוד כמה פרוייקטים, מה שיתן לנו עוד כסף נזיל לביצוע עוד כמה עסקאות קצרות מבחינת טווחי זמנים.
אנחנו מחפשים עסקאות מסוג מאוד ספציפי. 

ב-3 השנים האחרונות התמקצעתי בעוד נישה שנקראת Buy, fix & sell במכירות פומביות. 

אתמול בחנתי נישה נוספת של מכירות פומביות מסוג אחר.
ישבתי וניתחתי 114 נכסים שונים!!
שמעתם נכון! סיימתי כמעט באחת בלילה. 

בהתחלה, ניתוח של נכס אחד היה לוקח לי שעה.
היום כשהמקצועיות שלי הלכה והשתפרה, למדתי להשתמש בקריטריונים וסינונים,
תהליך הניתוח שלי הוא מהיר, ממוקד ומדוייק יותר, וצמצמתי את הזמן שהתהליך הזה לוקח.

אתמול לקח לי בסך הכל 6-7 שעות לנתח את כל 114 הנכסים.
אגב, זה בדיוק מה שאנחנו מלמדים את המשתתפים שלנו ב״תכנית המשקיע״ (וכרגע ספציפית במחזור 7): איך להתמקצע.
איך ללמוד את התחום, לרכוש מיומנויות, לבצע פילטרים ולקרוא את המפה מהר יותר ובכך לצמצם את זמן ההשקעה בכל ניתוח כזה. 

ביום שלישי שעבר נפתח למשתתפי התכנית שיעור 4 שעוסק בבדיקת נאותות.
שיעורי הבית שלהם היו לנתח עשרה נכסים, תחת קריטריונים מסויימים, ולהתחיל להתמקצע בנישה של buy & hold.
אני יכול להגיד לכם, שברגע שאתם עושים דבר מסויים יותר מ- 100 פעמים, אתם הופכים יותר מיומנים ומדוייקים. 

נחזור למה שעשיתי אתמול: זה היה תהליך- בהתחלה יצרתי את הרשימות על דף.
בהמשך כבר בניתי טבלאות אונליין, שכל הקריטריונים הספציפיים כבר נמצאו בתוכן,
כולל הסכום הגבוה ביותר שאנחנו יכולים להציע בכל עסקה. 

לאחר הסינון, מתוך 114 נכסים, נשארתי עם פחות מ-20 נכסים מתאימים.
השותף שלי ואני נבצע ניפוי נוסף ב-20 הנותרים, ואני מאמין שאחריו נישאר עם כעשרה נכסים שעליהם “נצא למלחמה”. 

כיוון שמדובר במכירות פומביות, אני מאמין שתהיה תחרות עם עוד מתמודדים שירצו לרכוש אותם.
בסופו של דבר, אני מאמין שנישאר עם 1-2 נכסים שנזכה בהם.

ושוב אנחנו מגיעים לאותה הנקודה- צריך לבחון 100 נכסים, כדי לסגור עסקה אחת או שתיים.

לסיכום, התקופה המאתגרת הזו עם הקורונה, יכולה להיות מדהימה עבורנו אם רק נבחר להתמקצע בתחום נוסף.
במיוחד אם שקלנו או רצינו ועד עכשיו לא מצאנו את הזמן או את הפניות הנכונה לעשות את זה. 

שיהיה לנו בהצלחה!
עוז קורן נדלן בארה״ב

מתוך שידור לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק בתאריך 12.10.2020

אני רץ עם אפליקציית NRC ובחודש-חודשיים האחרונים גיליתי
שבאפליקציה הזו יש פונקציה ממש מגניבה- ריצה עם מאמן. 

ואיך זה עובד?

אני רץ עם אזניות, והמאמן מלווה אותי במהלך כל הריצה,
נותן הסברים ומעלה את המוטיבציה.
ואני רוצה לומר לכם שזה נותן פוש אדיר לשמוע מישהו באוזן,
מעבר למוזיקה שאני מאזין לה בדרך כלל.

תראו, ברוב הריצות שלי, ה”מאמן” לא גרם לי לפרוץ גבולות,
לשבור שיאים, או לרוץ טוב יותר בהכרח.
מה שהוא בהחלט כן עושה, זה להעביר את זמן הריצה ולהכניס ממש למסגרת.
אגב, בזכות המאפיין הזה העליתי את מספר הריצות השבועיות שלי מפעם אחת לפעמיים.

אחת מהריצות נקראת My First Long Run (הריצה הארוכה שלי),
אותה אני עושה בשבת (הגדלתי את המרחק של הריצה הזו ל-5.5 ק”מ),
והשניה שאני עושה בימי רביעי נקראת The Next Run והיא ריצה קצת יותר קצרה. 

אחד הדברים החשובים שה”מאמן” מדבר עליהם הוא פוקוס.
או במילים אחרות- במה אנחנו מתמקדים בכל רגע נתון. 

הוא מדבר על זה שבמהלך ריצה שבה אנחנו מתמקדים בהגדלת מרחק הריצה,
קשה לנו יותר לשים לב למהירות שלנו, מה שיקשה עלינו לרוץ מהר יותר.
עם זאת, ככל שנגדיל את המרחק, זה יאפשר לנו לרוץ בקצב יותר מהיר בריצות אחרות.

אני רוצה לקחת את הנקודה הזו, ולהשליך אותה לשבעת תחומי החיים שלנו.
אם אנחנו כרגע מתמקדים באספקט הפיננסי שלנו,
ומשקיעים יותר שעות לשפר את התחום הזה,
יהיה לנו קשה מאוד באותו הזמן להתמקד בתחום הבריאותי, המשפחתי או החברתי שלנו. 

בזמן שאנחנו מתמקדים בהעצמה, הגדלה ושיפור
עד ליצירת פריצת דרך בתחום אחד בחיינו,
כדאי שאת הנושאים האחרים נשאיר על סטטוס קוו.
כמובן שלא נרצה להזניח אותם, אלא נרצה לשמר את הקיים.

אני מסביר את זה, כי הגענו כבר ל”אחרי החגים” ועכשיו עלינו להתחיל לפעול.

כל זה מתחבר לנושא היומי שלנו שנקרא: חדש לא בהכרח שווה יותר טוב, ואני אסביר.
בעשרות השנים האחרונות, תרבות הצריכה מחנכת אותנו כל הזמן להשתדרג.
לרכוש את החדש כי הוא יותר טוב, יותר גדול, יותר חזק, יותר מהיר, יותר יפה והרשימה עוד ארוכה. 

חדש הוא לא בהכרח טוב יותר. אני אתן לכם כמה דוגמאות.

כשהייתי בחטיבת ביניים ובתיכון, היו מחשבוני קאסיו.
זוכרים אותם? מחשבונים משוכללים, לא מתקלקלים, ואם אני לא טועה גם עבדו על אנרגיה סולרית.
גיליתי בדיעבד, שכל הפונקציות היו קיימות כבר במוצר הבסיסי שלה. 

ומה עשתה החברה? מהלך שיווקי גאוני!
כל שנה או שנתיים היא הוציאה דגם חדש עם פונקציה נוספת שלא היתה בקודמו,
כדי לגרום לכולם לרכוש את המחשבון החדש.
למרות שכמעט ולא היו לו מתחרים.
בפועל, לא היה שימוש או צורך בכל הפונקציות, ובכל זאת רצנו לרכוש את החדש. 

במהלך החיים שלי נתקלתי בהמון מוצרים שהגרסאות המתקדמות שלהם
לא כללו איזושהי פונקציה חדשה, ולא היו יותר טובות או מתקדמות ש”הכריחו” אותי לשדרג. 

לדוגמה- יש לי קליקר למצגות של חברת לוג’יטק (אחת מחברות הטכנולוגיה המובילות).
בזמנו הם היו החברה היחידה שמכרה את הקליקרים האלה (שלא היו זולים, אגב).
הדגם הספציפי שרכשתי עלה 70-80$. בנוסף, לא ניתן היה להשיג אותו בישראל. 

כמה שנים אחר כך, הם הוציאו דגם חדש, שהחליף אותו על המדפים.
אני חייב לציין שהדגם הראשון שיצא לשוק הוא הרבה יותר טוב!
גם ברמה הטכנולוגית וגם ברמה הפונקציונלית.
הדגם הראשון שקניתי החזיק 6-7 שנים.
הטווח שלו יותר גדול וגם הנוחות של ההחזקה ביד. והם עלו כמעט אותו מחיר!!

והנה עוד דוגמה- לענקית הטכנולוגיה APPLE יש דגם למחשב נייד שנקרא MACBOOK AIR,
שזה לפטופ שמיועד לאנשים שעובדים המון מחוץ למשרד, ויוצאים לנסיעות עסקים וכו’. 

יצרו את הלפטופ במשקל קל מאוד, הסוללה שלו החזיקה מעמד המון זמן וכמובן פונקציות נוספות.
בעוד חודשיים הוא יהיה אצלי כבר 6 שנים.
אני מודה, במהלך השנים שקלתי להחליף אותו.
לפני כן, כמובן בדקתי וביררתי מה הם ייצרו, אך לא התרשמתי ממש מהדגמים החדשים שלהם. 

יותר מזה, יש לי חברים שרכשו את הדגמים החדשים וה״מתקדמים יותר״ שלהם,
והמחשבים שלהם כבר קרסו בזמן ששלי ממשיך לעבוד כמו חמור!

אותו הדבר קרה עם האייפון. יש לי אייפון 6S.
כשנסעתי לארה”ב לרכוש אותו, האייפון 7 כבר יצא לשוק ואולי אפילו ה-אייפון 8 כבר עמד לצאת.
כשנכנסתי לחנות אפל, ביקשתי מאחד מאנשי המכירות שם שיראה לי את המכשירים. 

הוא אמר לי שהדגם 6 היה האחרון עם חיבור סטנדרטי לכל סוג של אזניות.
מיד בדגם שיצא אחריו החברה שינתה את חיבור האזניות לאותו חיבור של המכשיר לטעינה. 

אז שאלתי: איך אפשר להטעין ולהקשיב בו זמנית?
הוא אמר שאי אפשר. אפשר או להטעין או לשים אזניות.
אני מבין שהם רוצים להתחדש ולהתקדם טכנולוגית,
הרי בדגמים החדשים אתה “אמור” להשתמש ב- Airpods. 

אני אישית העדפתי לקנות דגם שכבר לא נחשב החדש ביותר כי זה לא בהכרח יותר טוב.
כמישהו שמשתמש בנייד המון בהאזנה להרצאות, שיחות עם קולגות ולקוחות,
אני לא מעוניין להיות כל היום עם האזניות האלחוטיות בתוך האוזן.
זו גם קרינה הרבה יותר גבוהה משמעותית מאזניות רגילות,
וגם יש מגבלה של חיי הסוללה לאזניות האלחוטיות.

אני מקווה שתחשבו על זה טוב לפני שאתם מתכוונים לרכוש מוצר חדש. 

תשאלו את עצמכם- האם הוא בהכרח יותר טוב?
האם זה הזמן לרכוש? האם יש סיבה אמיתית להחליף?
ואולי בכלל יש סיבה טובה לרכוש את אותו הדגם שיש לכם?
קחו את זה בחשבון.

אז, קחו את התקופה הזו של “אחרי החגים” לקבל את ההחלטות הטובות והנכונות עבורכם,
וכמובן גם ליישם אותן.

בהצלחה,

עוז קורן מנטור להשכלה פיננסית

מתוך שידור לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק בתאריך 11.10.2020