כל אחד יכול לשים את מה שהוא בוחר בתוך השאלה הזו. האם החיים חייבים להיות כל כך קשים? האם הפרוייקט הזה חייב להיות כל כך קשה?

זה מאוד קשור לפרדיגמות שלנו כי יש אנשים שאצלם זה לא קשה- אצלם זה קל.

אם נסתכל על זה באופן כללי, החיים שלנו היום מאוד מאוד קלים. החיים לפני 100 שנה היו הרבה יותר קשים, כשהאנשים נאלצו לקום כל בוקר ולעבוד פיזית במפעלי ייצור ובחקלאות. אם ניקח 200 שנה אחורה זה היה אפילו יותר קשה! לפני שהיה חשמל ולפני שהיתה מערכת סניטציה, אחוז גדול מאוד מהאנשים נפטרו ממחלות שנחשבו חשוכות מרפא, מחלות שהיום ניתן לחיות איתן בזכות המצאת האנטיביוטיקה והתפתחות הטכנולוגיה.

אז אין ספק שלעומת אז, החיים היום הרבה יותר קלים, ועדיין בהרגשה שלנו זה לא קל. בהרגשה שלנו החיים בדיוק כמו שהם היו לפני כן. זו לא המציאות כמובן, זו רק ההרגשה שלנו.

לפני כמה ימים היה לנו לייב שנקרא “סיפורי דגים” שסיפרתי על פרק מהספר של יעקב בורק. מה היפנים היו צריכים לעשות כדי להשיג את הטעם המושלם של הדגים. לאחר מספר נסיונות, הם הגיעו למסקנה שאם הדגים לא מאמצים את השרירים שלהם, הטעם שלהם  הופך “עייף” ומאבד מהטריות שלו.

המסקנה המתבקשת לגבינו היא שאנחנו חייבים שיהיו לנו אתגרים. אם זה יהיה קל מידי, אנחנו נתנוון מנטאלית. אז נאתגר את עצמנו בתשבצים, בעיות חשיבה, בעיות מתמטיות, משחקי שח-מט וכו’. (אגב, סיימתי את הסדרה גמביט המלכה ואני ממש ממליץ לצפות בה!)

תחשבו על זה- שרירים בגוף שלנו נבנים כשאנחנו מאתגרים אותם, כשמאמצים אותם. לא מאמץ רגיל אלא מאמץ יתר. זה נקרא היפר-טרופיה. המאמץ הזה גורם לכך שסיבי השרירים נשחקים ונקרעים ואז נבנים שרירים גדולים וחזקים יותר. 

כך גם בפן המנטלי. אמרו לכם פעם שאם זה קשה סימן שאתם בעלייה?

זה חייב להיות קשה, אחרת לא נהיה בצמיחה. (משמעות החיים היא לא 42 חחח) משמעות החיים היא צמיחה. לזה נועדנו, רבייה וצמיחה. אבולוציה.

אז יצאנו לדרך עם ההשקה, והיה לי אתגר עם הווטסאפ בוט שנמשך כמה ימים. למרות שזה היה רק חלק קטן מאוד מתוך ההשקה, התעסקתי איתו במשך כמה עשרות שעות. אם אין אתגר- אין צמיחה, אין את ההרגשה הטובה שהצלחנו להתגבר על המשבר או האתגר. זה מאתגר כדי שנתגבר. 

שלשום, כמה דקות לפני שהתחלנו את ההשקה, אמרתי לקמפיינר שלי שאני רוצה לעשות טסט אחרון (בדיקה אישית) ועליתי על עוד באג שקשור לטופס ההרשמה לקמפיין עצמו. דיברתי עם חברת מערכת הדיוור, איתרנו את הבאג, מצאנו פתרון ויצאנו לדרך.

אתמול אחר הצהריים עליתי על אתגר חדש, ועדכנתי אותם. לאחר כמה שעות הם חזרו אלי כדי לעדכן שאין להם פתרון, והם עדיין עובדים על זה. דיברתי עם הבעלים של החברה, אסף (שהוא גם חבר טוב שלי ונמצא פה בקבוצה). יש לי פריווילגיות אצלו והם עבדו הרבה אחרי שעות העבודה כדי לסדר את זה. בשעה 21:00 דיברתי עם המפתח שלו ועדיין לא מצאנו פתרון לנושא, צריך ממש לכתוב קוד חדש או נוסף כדי לפתור אותו. 

מצד אחד זה מבאס. ההשקה רצה ואני לא מקבל את כל הנתונים. הנתון שחסר לי הוא- מאיפה הלקוח המתעניין הגיע. זה גורם לכך שאנחנו לא יודעים איזה קמפיין עובד. אין לנו איך למדוד אפקטיביות של כל קמפיין, אנחנו מגששים באפלה. אז מגיעים לקוחות מתעניינים אבל אנחנו לא יודעים דרך איפה, ואתם בטח מבינים למה חשוב לנו לפתור את זה.

אני אשמח שיהיה פתרון, אבל תבינו מה קורה פה. כתוצאה מאתגר נקודתי אצלי, המערכת הזו תשתפר בשורה התחתונה. אני משתמש כבר 8 שנים במערכת הזו, ולא בשביל לטפוח לעצמי על השכם, אבל המערכת השתפרה בזכות אתגרים שצצו אצלי במהלך השנים.

זו המטרה- לשפר ולהשתפר כל הזמן. אז- כן. זה נועד להיות קשה! זה נועד להיות מאתגר! אם לא, אנחנו פשוט נתנוון, ברמה הפיזית וברמה המנטלית. ככל שזה יותר מאתגר אנחנו משתפרים גם כאנושות. 

לדוגמה, אתגר ההתחממות הגלובלית, שאם הוא יימשך הוא יכול להביא לחיסול האנושות. אין לי ספק שנפתור את זה כאנושות בדרך כזו או אחרת. אנחנו לא ניכחד, אנחנו נמצא פתרונות יצירתיים. חלקם יהיו לחזור אחורה וחלקם להתקדם קדימה.

אנחנו צריכים למצוא את הפתרונות גם בחיים שלנו. כבר בחודש מרץ פתחנו את הקבוצה הזו כדי למצוא פתרונות לתקופת הקורונה- מה לעשות כשאנחנו תקועים בבית בסגר? חשבנו והצענו אלטרנטיבות ביחד, וכולנו התגברנו על הרבה מאוד קשיים ואתגרים. חלק מהאנשים בחרו והצליחו גם לשגשג למרות הקורונה (או בזכות הקורונה), וחלק חזרו לחיים הרגילים שלהם.

אני רוצה להזמין אתכם לחשוב על העניין הזה עם עצמכם ולמצוא פתרונות יצירתיים. 

תמשיכו לשגשג.

זה קשה? מעולה! זה אומר שאתם בצמיחה

זה חייב להיות קשה?

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 28.10.2020

בנוסף, כבר ביצעתי אתמול שיחה ראשונית עם חברת ניהול הקמפיינים שלי וברגע שאקבל את העדכון לגבי הבוט, אוכל כבר לצאת לדרך. מקווה שעוד היום, לכל המאוחר- מחר.

אז אתמול לקראת שעות הערב תוך כדי המתנה והכנת הקרקע לשיווק שלנו, יצא לי לראות כמה פרקים בסדרה המשודרת כרגע בנטפליקס ונקראת: גמביט המלכה. 

אקדים ואומר כי לא מדובר בסדרת מתח, הרפתקאות או פעולה. זו סדרה העוסקת בשח-מט מתוך פרספקטיבה אחרת, סוג של אוטו-ביוגרפיה על בחורה צעירה בעולם השח בשנות השישים. 

לדעתי צריכה להיות זיקה גדולה לשח כדי לרצות לצפות בזה… אותי אישית היא מאוד עניינה מכיוון שבתור ילד אבא שלי לימד אותי לשחק שח. אמנם מאוד אהבתי את המשחק, אבל לא התמקצעתי בזה, הפוקוס שלי היה על מוזיקה.

הסדרה הזו מציגה באופן כל כך יפה את המשוואה של כישרון מול עבודה קשה וכמה כישרון תורם להצלחה. 

אגב, אני נכנס לעומק הנושא הזה בדיוק בפרק שלי בספר: I mastered Failure But Look at Me Now. 

למי שלא מכיר, מדובר בספר שמאגד את כתביהם של כמה סופרי רב-מכר מוכרים כמו ג’ק קנפילד, ג’ים רון, לס בראון ועוד רבים וטובים.
פרק 20 בספר זה הפרק שלי. מי שארגן את זה, זה המנטור שלי ג’וני ווימברי. 

בספר אני מכסה את נושא הכישרון לעומת עבודה קשה, וגם בסדרה הם מתעסקים בנושא: עד כמה כישרון הוא משמעותי.

בסדרה, הבחורה הצעירה הזו עונה להגדרה של גאון, בעלת כישרון מולד (בשח-מט) שמגלים אצלה כבר בגיל 7. היא הגיעה לתוצאות מדהימות בלי השכלה ועם אימון של פעם בשבוע עם השרת של בית היתומים בו גדלה, ועם זאת, זה הספיק רק עד נקודה מסויימת.

בלי לתת את כל כולה, להשקיע 24/7 באימון, להתמקצע בכל שעה פנויה של היום ו”לעבוד קשה”, היא לא מצליחה להגיע לרמות הגבוהות יותר. 

כשהיא מתחילה להשקיע ועובדת עם מאמן (בשלב ראשון היה לה מאמן ״בסדר״ ואז היא התחילה לעבוד עם מאמן ממש טוב), היא מצליחה לפרוץ ולהגיע לרמות הגבוהות ביותר.

זה קצת מזכיר לי את הסיפור האישי שלי עם סקסופון.

המורה שהיה לי בתקופת התיכון היה נחשב לאחד מהטובים בארץ, אם לא הטוב ביותר. בכיתה י”ב המורה שלי אמר לי שהוא שמח שאני טס לארה”ב, כי הוא כבר לא יכול לעזור לי. 

רק לאחר שטסתי והתחלתי לעבוד עם ד״ר Sampen, שהוא אחד הפרופסורים הטובים ביותר בעולם (אחר כך הוא היה גם הפרופסור שלי באוניברסיטה) הצלחתי לפרוץ את תקרת הזכוכית שהיתה לי בתיכון, ועם הכישרון הבסיסי והמולד שלי והעבודה המאוד קשה ומאומצת עם מורה מאוד מאוד טוב הגעתי לרמות הרבה יותר גבוהות, וזכיתי בתחרויות, במלגות, קונצרטים ורסיטלים.

כשמחברים את שלושת הפרמטרים האלה זה הופך למשהו מאוד עוצמתי. 

כי בשורה האחרונה- Hard work beats talent every day 

עם זאת, בסדרה הראו גם את סיפורם של האנשים שהתחרו מול הבחורה הצעירה הזו. מדובר באנשים שעבדו מאוד מאוד קשה, אך לא היה להם אפילו 10% מהכישרון המולד שלה והיא ניצחה אותם מבלי להניד עפעף. לכן יש משמעות גדולה מאוד גם לכשרון.

אני חושב שזה נכון לכל התחומים בחיינו. 

אם ניקח את שלושת המרכיבים האלה: כישרון, עבודה קשה ומאמן טוב, נקבל מתכון מאוד יפה כדי להצליח.

אני מניח שהיום אסיים לצפות בסדרה, נשאר לי אולי עוד פרק וחצי. מי יודע, אולי בהמשך אערוך עוד לייב בנושא.

נתראה מחר ותמשיכו לשגשג.

עוז קורן על נפלאות הכישרון

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 26.10.2020

זו לא המצאה שלי, זו אנקדוטה מתוך הספר “האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה” של יעקב בורק.
את הספר הזה, אגב, אני מוצא יותר מעניין מהספר “פעם כשאהיה צעיר” שסיפרתי לכם גם עליו. 

אני לא אקריא לכם מילה במילה אלא אתן לכם תקציר.

היפנים הם אלופים בכל מה שקשור לדגים טריים. התזונה שלהם מתבססת מאוד על דגים טריים, החל מסושי (אני מניח שכולכם מכירים), סאשימי (נתחי דג נא) סביצ’ה (השם אמנם איטלקי אך זו גרסה של נתחי דגים דקים יותר). 

יש המון סוגי דגים, כשהולכים למסעדות סושי יש את המוכרים: סלמון, דרך טונה ועד ילו-טייל וכלה בצלופחים למיניהם. הם מאוד אניני טעם והנישה הזו התפתחה במשך דורות על גבי דורות. (בישראל אין מבחר כל כך גדול, אך ביפן המגוון הוא עצום).

שיגעון הדגים הזה גרם לכך שכבר עשרות שנים חופי יפן עניים בדגה, אין מספיק כדי להאכיל את האוכלוסייה בדגים שהיא כה אוהבת. 

הדייגים חשבו שאולי כדאי לבנות ספינות יותר גדולות כדי להרחיק ולדוג במעמקי הים, וכך עשו. 

הם הצליחו לדוג יותר דגים, כי הם התרחקו מהחוף. אבל ההפלגה לשם, הדיג והחזרה לחוף לקחו כמה ימים, וכשהדגים הגיעו לחוף, הם כבר לא היו טריים. הטעם שלהם השתנה והיפנים לא רצו לקנות את הדגים.

הדייגים שוב ישבו וחשבו איך לתקן את המצב הזה. הם החליטו לבנות מקפיאים ענקיים בספינות. כך, הם חשבו, ברגע שהם ידוגו, הם יקפיאו את הדגים ויפשירו אותם רק כשיחזרו לחוף. הדגים יהיו כמו טריים והכל יהיה בסדר. 

כך הם עשו, אבל היפנים אניני הטעם ידעו מיד שהדגים הוקפאו, ושוב סירבו לשלם עבור הדגים. 

הדייגים ישבו שוב וחיפשו פתרון, וכך החליטו: נבנה אקווריומים עצומים על הספינות ונמלא אותם במי ים. כשנדוג את הדגים, נכניס אותם לאקווריומים וכך הם יישארו טריים עד שנגיע לחוף. 

כך הם עשו. הם בנו והתקינו את האקווריומים על הספינות, מילאו אותם במי ים ובדגים, אבל אז קרה משהו אחר. 

הדגים שהיו בתוך האקווריומים בצפיפות נוראית (סנפיר לסנפיר, כפי שמכנה זאת יעקב בורק בספר) התעייפו, לא היה להם יותר מדי לאן לזוז בתוך האקווריום, והם פשוט “נעצרו”. הפסיקו לזוז.

עד שהדייגים חזרו לחוף, הדגים איבדו מהמרץ שלהם וממסת הבשר שלהם והיפנים (אניני הטעם, כבר אמרנו?) ידעו לזהות את זה ושוב לא הסכימו לקנות אותם.

מה הייתם עושים בשלב הזה?

מה עשו היפנים היצירתיים? הם הכניסו לכל אקווריום כזה כריש קטן, שאמנם היה אוכל חלק מהשלל (זה היה רק חלק קטן מכיוון שבכל יציאה לים הם היו דגים אלפי אם לא עשרות אלפי דגים), אך בזכותו הדגים “התעמלו” ונשארו חיוניים עד להגעתם חזרה לחוף. 

גאוני, לא?! אז איך זה קשור אלינו? באמצעות המשפט הבא שנאמר ע”י מאמנים (קואוצ’רים) של ספורט, באוניברסיטאות בארה”ב, ואפילו על ידי הסופר האמריקאי רון האבארד, שהוא גם מייסד תנועת הסיינטולוגיה- האדם משגשג באופן מוזר רק בנוכחותה של אווירה מאתגרת. 

אנחנו כבני אדם “צריכים” שהתנאים והסביבה שלנו יקשו עלינו באופן מוזר על מנת לשגשג, להמציא, לייצר, ליצור או לפתור דברים. למען האמת, יש בזה משהו.

אם אתם זוכרים, סיפרתי לכם בימים האחרונים על הבוט ווטסאפ שרציתי לפתח ולחבר למערך השיווק שלנו. למעשה, כבר רכשתי את התוכנה כדי שאוכל לבנות אותו לבד. עליתי מהר מאוד על איזשהו באג (באג זו בעיה בקוד שבו התוכנה כתובה). 

אני אמנם לא מתכנת, אני מה שנקרא: משתמש קצה, אבל ברגע שניסיתי לחבר את הבוט לממשק שיאפשר לנציגים שלי לקבל את הפניות, הבנתי שמשהו לא תקין.

אתמול ביליתי שעתיים וחצי עם הבעלים של התוכנה. אחרי שעשינו שיתופי מסך, זומים והקלטות, הוא הבין את הבעיה ותיעד הכל כדי להעביר למפתחי התוכנה על מנת שיפתרו אותה. 

אני לא בטוח שהם יפתרו את זה עד מחר או מחרתיים, וזה קצת מבאס. רציתי לסיים את זה כבר מחר וביום שני לצאת לשיווק עם הכלי הזה וזה כנראה לא יקרה.

אני רוצה להגיד לכם שזה התחבר לי מאוד ל”סיפורי הדגים” והאווירה המאתגרת. כבני אדם יש לנו נטייה לשגשג ולהיות יצירתיים דווקא כשאנחנו מאותגרים.

אני אתן לכם דוגמה- להבדיל אלף הבדלות, יצא לי לראות לפני מספר שבועות דוקו על מה שקרה וקורה בשדרות וישובי הסביבה של עוטף עזה. הציגו שם את הטריגר לבניית “כיפת ברזל”, דרך כל האתגרים שהם עברו בדרך. עד הסיום שבו הראו את המערכת עובדת באופן תקין ומיירטת טילים. 

הרעיון של “כיפת ברזל” נוצר כתוצאה מאתגר שהציגו בפני המח הישראלי. וזו רק דוגמה אחת מתוך אינספור דוגמאות לדרך שבה האנושות לומדת לשגשג, מתוך איזשהו צורך או אתגר אמיתי שאנחנו צריכים לפתור. 

לא תמיד זה ככה, לפעמים האתגר הוא זניח, מתוך רצון להקל או שיהיה יותר נוח. 

לדוגמה- כסא חשמלי ברכב. אין פה איזה צורך קיומי להזיז את הכסא באמצעות כפתור אבל זה יכול להקל עלינו. 

כשפתחתי את הלייב היום, היו כמה שניות שעוד לא ראו אותי, הלכתי להדליק את האור. זו דוגמה למשהו שהיה מאוד נחוץ לפתח: תאורה ומערכת החשמל. לקח לי עוד כמה שניות כי הורדתי קצת את התריסים החשמליים שיש לי פה במשרד. 

תריסים חשמליים למשל, זה לגמרי מותרות. אין שום הכרח בזה ואין לזה שום קשר להתפתחות האנושית, זה לגמרי לא משהו שחייב שיהיה- זה פשוט משהו שנחמד שיהיה לנו.

אגלה לכם כמישהו שחי כבר הרבה מאוד שנים עם תריסים חשמליים, אני אפילו לא בטוח שזה הופך את החיים שלנו ליותר נוחים או קלים. אני באופן אישי מעדיף הרבה יותר את התריסים הישנים, שעם ידית קטנה אפשר לפתוח ולסגור את התריס בשניה אחת, אין לו כשלים מכניים או בעיות במנוע.

אז כל אלה דברים שהמוח האנושי ממציא כדי שיהיה לנו יותר קל. לעיתים הם באים כדי לתת פתרון לאתגר אמיתי, ולעיתים זה רק מותרות שנחמד שיהיו לנו. 

זה לא אומר שאין לזה הצדקה עסקית. הרי המון חברות עוסקות בזה, ומייצרות או בונות כל מיני חידושים שהם מותרות, ולא עונות על איזשהו צורך קיומי מהותי.

לפעמים אני מדבר איתכם על נושא מסויים, לאו דווקא כי אני מציע איזשהו פתרון, אלא כדי לפתוח את הראש לכיוונים שאנחנו לא חושבים עליהם בדרך כלל. 

פתיחת הראש הזו יוצרת חשיבה רחבה ויצירתית יותר, והבנה טובה יותר, שתסייע לנו בסופו של דבר, להשליך את המסר על החיים שלנו, על העסק שלנו ועל השגשוג שלנו בכל התחומים. 

אז, תחשבו על זה!

עוז קורן סיפורי דגים

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 24.10.2020

למדנו מהן פרדיגמות? איך הן נוצרות? איך לשנות ואיך לקבע אותן?

בהמשך ישיר לזה, מסתבר שאחת הפרדיגמות שהכי משפיעות עלינו ועל התוצאות שלנו בחיים היא הפרדיגמה: האם אני רואה את עצמי כאדם בר מזל או לא.
מיד תבינו למה זה כל כך חשוב וכל כך משמעותי, ואולי תבחרו לשנות את הפרדיגמה שלכם.  

אגב, מה שאני מספר לכם עכשיו הוא מתוך הספר הראשון של יעקב בורק: “האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה”.
אני רוצה שנדבר על כמה נקודות שהוא דיבר עליהן בספר, נפתח אותן ונבחן אותן תחת זכוכית מגדלת.

על פי מחקרים שנעשו בנושא, הוכח כי למעלה מ-2/3 מהאנשים בעולם מאמינים שהם או “ברי מזל” או “חסרי מזל”.
הם מכניסים את עצמם לאחת משתי הקטגוריות האלה.
בהמשך ישיר למחקר ההוא, עשו סטטיסטיקה ואצטט מה גילו על אנשים שמגדירים את עצמם ברי מזל: 

1. ברי המזל נתקלים בהזדמנויות בעקביות. הם פוגשים באקראי אנשים שיש להם השפעה חיובית על חייהם ומאתרים הזדמנויות מעניינות בעיתונים וברשת.
לעומתם “חסרי המזל” לא מדווחים על חוויות דומות ולאנשים שהם פוגשים יש לעיתים השפעה שלילית עליהם.

2. ברי המזל מקבלים החלטות טובות מבלי לדעת מדוע. זה נראה שהם יודעים מתי החלטה היא נכונה ובמי כדאי להם לתת אמון.
החלטותיהם של חסרי המזל מסתיימות כמעט תמיד בכישלון.

3. חלומותיהם של ברי המזל ושאיפותיהם מתממשות כך או אחרת. חלומותיהם של חסרי המזל נותרים בגבולות הפנטזיה.

4. ברי המזל ניחנו ביכולת להפוך את המזל הרע לאירוע חיובי. (משמע, גם כשקורה להם משהו לא טוב, הם יהפכו אותו לחיובי על ידי הפרשנות שלהם, זה קשור קצת לאופטימיות).

אלה ארבעה דברים מאוד משמעותיים שגילו באותו המחקר על בני האדם.
אם אדם מגדיר את עצמו כ”בר מזל”, ונייחס לכך את העובדה שהוא נתקל כל הזמן בהזדמנויות טובות,
מקבל החלטות טובות ומממש את החלומות והשאיפות שלו כמעט תמיד, תגידו לי אתם,
האם זה עניין של מזל (luck, chance) או שזה עניין של בחירה?
ולמה אני שואל? כי אני מזכיר לכם שהפרדיגמה שלו מלכתחילה היא שיש לו מזל. 

גם הצלחה חומרית או הצלחה הישגית גדולה הרבה יותר אצל האנשים שמגדירים את עצמם ברי מזל.
ואם הם מגדירים את עצמם ככה, זו הפרדיגמה שלהם!

בהמשך יש עוד נקודה שבה הוא מדבר על זה שמזל זה עניין של אישיות.
יעקב מצטט את סמואל מיילס מתוך הספר שלו “עזרה עצמית”. שם נכתב בשורה הראשונה בספר:
“השמיים עוזרים למי שעוזר לעצמו”. “מי שעוזר לעצמו” זה מי שקם, פועל, בונה ומייצר ו”השמיים עוזרים לו”- יש לו מזל.
ויודעים מה? זה הרבה יותר מזה, כי אני מזכיר לכם, שמי שיש לו פרדיגמה חיובית מבחינת מזל,
ייתקל בהזדמנויות טובות באופן עקבי, יקבל החלטות טובות, יממש חלומות כך או אחרת ויתן פרשנות חיובית לכל אירוע שלילי. 

יש בספר אפילו התייחסות לאנשים שנפגעו פיזית באירוע שלילי (לדוגמה- ירי).
האירוע שם הוא שלילי לכל הדעות, אך הם לקחו את המקרה ועשו את הטוויסט הזה לכיוון החיובי.
למרות שהמקרה עצמו היה שלילי, הפרשנות שלהם חיובית.
איך זה יכול להיות? לפעמים בגלל (או בזכות- עניין של פרשנות) המקרה הספציפי שקרה להם,
החיים שלהם השתנו משמעותית וגרמו להם להתקדם יותר בחיים ואף להגיע לפריצות דרך.

אנשים שיש להם פרדיגמה של ברי מזל, יודעים לנצל אותו לטובתם.

אני אישית מאמין שהצלחה היא עניין של בחירה.
אנחנו בוחרים אם להצליח, אנחנו בוחרים אם לפעול, אם לשגשג ואנחנו יכולים לשנות את הפרדיגמה שלנו. 

עם זאת, במקרה שנאמין שהצלחה היא עניין של מזל, ה”מזל” הוא הבחירה. אם נבחר שאנחנו ברי מזל, זו יכולה להיות נקודת ההצלחה שלנו.

אז מה אתם חושבים על זה?
הצלחה היא עניין של מזל? אם כן, האם אתם מגדירים את עצמכם כברי מזל או חסרי מזל?
תזכרו- גם את זה ניתן לשנות- כי זו רק פרדיגמה! 

העבר לא חייב לקבוע את העתיד. אם הייתם חסרי מזל בעבר, אתם יכולים לבחור לשנות את זה.
הנה פרדיגמה חדשה שקשורה למזל: “אני כל כך שמח ומאושר שאני בר מזל בכל תחום בחיים”.

עכשיו אתם יכולים בעזרת השיעורים האחרונים לאתר את הפרדיגמה, לשנות ולקבע את הפרדיגמה החדשה. 

בהצלחה לכולנו!

עוז קורן על הקשר בין הצלחה למזל

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 18.10.2020

למען האמת, זו הפעם הראשונה שאני מלמד אותו במתכונת חינמית. כמובן שלא כל כל החומר הועבר כאן, אני יכול לדבר על הנושא הזה במשך ימים שלמים.
החלק היום הוא המשך ישיר ללייב של אתמול בו הסברתי על טכניקה אחת לקיבוע פרדיגמות באמצעות Affirmations או בעברית- מחייבים.
משפטים חיוביים כתובים, אותם אנו מדקלמים. 

נתתי לכם את משימת הפעולה אחרי שכתבתם את המשפט- להקריא אותם בקול 100 פעמים. אפשר להקריא מול ראי.
הדרך הנכונה ביותר לעבוד היא לקשור את המחייבים לטכניקה שאסביר לכם עכשיו.
בספר “מדע ההתעשרות” של וואלס די וואטלס שנכתב בשנת 1913, הוא מלמד איך לבנות תמונה מנטלית.
תמונה מנטלית היא תמונה שאנחנו מחזיקים בראש והיא מראה לנו את התוצאה הסופית הרצויה של מה שאנחנו מבקשים לייצר או להשיג בחיינו.

במדע ההתעשרות כמובן מדובר על כסף. אבל לא מדובר בכמות השטרות שאנחנו רוצים להחזיק בהם, אלא איך נראית התוצאה הסופית של תהליך ההתעשרות שלנו. 

מי היינו כשהיינו עשירים? כשהיה בידינו ההון שהיינו רוצים? איך היה נראה הבית שלנו בסוף התהליך? הרכב שלנו? המשפחה שלנו? איכות החיים שלנו? מי היינו כבני אדם? איך היינו מתנהלים ומתנהגים כשכבר הגענו לתוצאה המיוחלת? איך היינו מדברים? 

אם אני אקח את זה לדוגמה שנתתי על הדיאטה, השאלות היו: איך היינו נראים בתוצאה הסופית? איך היה נראה הגוף שלנו? 

סיפרתי לכם על התמונה שאני מחזיק פה על המדף, תמונת ההשראה שלי. היא אמנם תמונה מהעבר, אבל עבורי היא מסמלת את האידיאל של איך הייתי רוצה להיראות ולהרגיש כשאני בשיא שלי. אני זוכר באופן ממשי איך נראיתי ואיך הרגשתי וכך קורה עם התמונה המנטלית. 

אז אתם כבר מבינים שאפשר להשתמש בזה בכל תחום שנבחר. בין אם זו מחלה שאנחנו רוצים להבריא ממנה, לחץ ועומס נפשי עקב מצב כלכלי, משפחתי או חברתי שהיינו רוצים לשנות- אנחנו יכולים ליצור תמונה מנטלית של שקט, שלווה ורוגע. 

פשוט לבנות בראש את התמונה המנטלית של התוצאה הסופית ולהשתמש בחמשת החושים שלנו כדי שתהיה כמה שיותר מוחשית: מה אנחנו מרגישים שם? מה אנחנו מריחים? מה אנחנו טועמים? (לאו דווקא בהקשר לאוכל, אלא מה ה”טעם” של אותה התקופה) מה אנחנו שומעים? מה אנחנו רואים? אם בתמונה המנטלית אנחנו על חוף הים, תחושו את החול, את המים. 

ככל שתחושו את זה בכל חמשת החושים, התמונה תהפוך ליותר אמיתית וממשית. 

ככל שהתמונה ברורה לנו ומוחשית, לאחר התהליך, יהיה לנו הרבה יותר קל לזמן את התמונה המנטלית.
אם נשב אפילו במדיטציה ונראה לנגד עינינו את התוצאה, התמונה הזו תצוף ברגע. כל ההרגשה שהיא כוללת תצוף ברגע.

ואז כשאנחנו מקריאים את המחייבים שלנו ומזמנים את התמונה המנטלית הזו לתודעה שלנו, העוצמה של זה הופכת את התמונה המנטלית ליותר מציאותית, והיא תתממש הרבה יותר מהר. וכך, כשנתחיל לעשות פעולות אקטיביות לכיוון התוצאה, אנחנו נעשה 50%  והיקום יעשה 50% מה שיקדם ויקרב אלינו את הגשמת התמונה המנטלית. זו המשמעות של “הסוד“.

נחבר את המשפטים שלנו עם התמונה המנטלית. בכל פעם שאנחנו אומרים את המשפט ממש לראות את התמונה וכמובן להשתמש בכל חמשת החושים, לראות איך זה מתממש. 

וואלס די וואטלס אומר שזו העבודה הקשה ביותר שיש בעולם. לבנות ולהחזיק תמונה כזו בראש בזמן שאתה פועל להשגת התוצאה, ולהיצמד אליה, זה קל אבל ממש לא קל. 

קיימת טכניקה נוספת והיא לצלם את עצמכם בוידאו.

אני מלמד את זה בשיעור 5 של הנוסחה. אנחנו מצלמים וידאו שבו אנו מקריאים את הפרדיגמה החדשה.
מצלמים את עצמנו שוב ושוב עד שזה מרגיש אמת. כמו שחקן קולנוע כשהוא משחק בסרט, זה נראה אמיתי. כאילו אלה החיים שלו. הוא אמין וזה לא נראה לנו כמו משחק.

זה קורה כך- אנחנו מצלמים את עצמנו בוידאו שוב ושוב עד שאנחנו מאמינים שזו האמת שלנו. כשיש לנו את הטייק המושלם הזה אנחנו נצפה בו שוב ושוב ושוב. נרצה לצפות בו 50-60 פעמים ביום. (לא להיבהל, זה וידאו של 20 שניות, אתם רואים אותו 3 פעמים בדקה).

זה כמו לצפות בפרסומת, להקשיב למשפט או לראות שלט חוצות שחוזר על עצמו. אנחנו ניתקל בו כל כך הרבה פעמים עד שזה נטמע בתת המודע שלנו. 

טכניקה נוספת היא לעבוד עם Buddy. 

Buddy הוא שותפ/ה לתהליך. זה מישהו שאנחנו מדברים איתו לפחות פעם ביום, ונעדכן אותו מה עשינו בכל יום לטובת התהליך שלנו. בשיחות איתו נהיה ממוקדים במטרה שאנחנו רוצים להשיג, בפרדיגמה החדשה שאנחנו רוצים לקבע והם יחזקו אותנו, יגידו לנו שאנחנו יכולים ושאנחנו מסוגלים לעשות את זה. 

זוכרים את “יחס הקסם” בין חיוביות ושליליות?  

כשנרצה לעשות איזשהו שינוי בחיים, לכולנו יש מספיק אנשים מסביב שיתנו לנו ביקורת שלילית. אנחנו צריכים גם מישהו שיתן לנו תמיכה חיובית. 

אתם זוכרים? כדי שנצליח להשתפר ולהתקדם אנחנו צריכים 5 או 6 אמירות חיוביות על כל אמירה שלילית אחת. בדיוק לשם כך נועד ה-Buddy.

לסיכום, אלה ארבע הטכניקות שלמדנו לקיבוע פרדיגמות-

1. מחייבים
2. תמונה מנטלית
3. וידאו פרדיגמה חדשה
4. Buddy

אם תיישמו את כל הארבעה האלה כל יום, אתם תראו שינויים כבר תוך שבוע, אבל אני מבטיח לכם שאם תתמידו, אחרי 100 יום הנושא הזה בחייכם ישתנה מקצה לקצה. 

בינתיים נסיים עם הנושא הזה.
בהצלחה!!

עוז קורן שינוי פרדיגמה

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 17.10.2020

1. מאורע טראומתי רגשי (חיובי או שלילי) שגורם לנו לשנות פרספקטיבה בנוגע לנושא מסויים.
2. כשמוכיחים לנו מעבר לכל ספק שאנחנו טועים.
3. שינוי איטי והדרגתי, לאחר שקיבלנו החלטה יזומה לשנות פרדיגמה.
   זו הדרך היחידה שאנחנו יכולים לשלוט בה וגם ללמד. זו גם הדרך העיקרית שבוב פרוקטור ומנטורים גדולים בעולם מלמדים.

אז אם נבחן את הפרדיגמות שלנו, נאתר את הפרדיגמה שאינה משרתת אותנו יותר,
ונבחר לשנות אותה, תגיע השאלה: איך אנחנו עושים את זה?
איך מקבעים את הפרדיגמה החדשה? מה התהליך?

התהליך הזה מתבצע באופן מאוד מודע והדרגתי,  בדיוק כמו הדוגמה שנתתי על הדיאטה.
אם נבצע שינוי מאוד מהיר בהתנהגות וההתנהלות שלנו, אבל לא נשנה את הפרדיגמה של “אני שמן”, אנחנו נחזיר מהר מאוד את המשקל בחזרה.
זה קורה גם עם הפסקת עישון, אלכוהול או כל סוג התנהגות לא רצויה.

אני קורא לאנשים האלה “אנשי היו-יו”. הם מחליטים לבצע שינוי מאוד מהיר,
מגיעים לתוצאה ומיד חוזרים למוכר והסביר שלהם. וזה קורה שוב ושוב ושוב.
הסיבה היא, כמובן, שהשינוי הוא חיצוני בלבד ולא נעשה שם תהליך מנטלי של שינוי הפרדיגמה.

בכל מיני תכניות שיצרתי, דיברתי על קיבוע של פרדיגמות, ואני רוצה לתת לכם כמה טיפים לקיבוע הפרדיגמה החדשה.
עוד לפני שנתחיל אני רוצה להדגיש שהדבר החשוב ביותר, שממנו מתחיל הכל הוא:
להכיר בה!
לשים את הפרדיגמה המעכבת לנגד עינינו, וממש להבין מה המשפט שיושב לנו בראש. 

אני מזכיר לכם שפרדיגמה יכולה להיות לגבי עצמנו, לגבי אנשים או לגבי העולם.
תוכלו לבדוק את עצמכם עם המשפטים הבאים (ותשלימו את החסר)
אני כזה…,
אני לא יכול להשתנות כי אני…,
אנשים הם…,
אנשים אף פעם לא…,
העולם הוא…
יכול להיות שהמשפט שבניתם הוא בסדר וחיובי עבורכם, אבל (!!!)
אם אתם מזהים שזו פרדיגמה שלא מקדמת ואולי אפילו תוקעת אתכם מלהתקדם,
אולי כדאי לשנות אותה.

אז אם מצאנו את הפרדיגמה שלנו, כל מה שצריך לעשות ברמה המילולית,
זה להפוך את המשפט ממעכב למקדם, עם ההיפוך שלו.
אני יודע שזה אולי נשמע פשוט או מוזר, וזה גם לא עובד ב-100% אבל אפשר לשחק עם זה קצת וזה יעבוד. 

בוב פרוקטור לדוגמה שם בתחילת כל משפט מקדם את הפתיח “אני כל כך שמח ומאושר ש..”
הנה דוגמה:
מפרדיגמה מעכבת: “אני שמן” הופכים ל: “אני כל כך שמח ומאושר שהגוף שלי בריא ומלא חיוניות.”
בחרתי את המשפט הזה ולא את המשפט “אני רזה” כיוון שהמשפט הזה מדבר על מצב גופני שלכאורה אין לו קשר לשמן או רזה,
אלא עונה על השאלה “מה אני רוצה שיהיה שם”? 

רוב האנשים לא רוצים להיות שמנים או רזים, אלא רוצים להיות בריאים.
שהגוף שלהם יהיה חזק ועמיד. שהמערכת החיסונית שלהם תהיה חזקה, עם גוף חיוני.
שהמערכת הזו שנקראת הגוף תקיים אותם לעוד שנים רבות, כשהם צלולים בדעתם ומלאי מוטיבציה. 

לכן, כשנבנה את המשפט המקדם שלנו, אנחנו נרצה לדייק ולציין את מה שאנחנו רוצים.

גם לי יש פרדיגמות לגבי כל דבר: המצב הגופני, המשפחתי, הפיננסי וכל אספקט אחר בחיי.
אני אישית עושה את זה מתוך רשימת התודות שלי, אני יוצר משפטי פרדיגמה מקדמים בנוגע לכל אחד משבעת תחומי החיים.
יש לי פרדיגמות כלליות, ויש כאלו שהן מאוד מסויימות.
כאלו שנועדו לאמן את תת המודע שלי, ולדייק אותו למטרה ספציפית. 

לדוגמה:
1. אני כל כך שמח ומאושר שכסף מגיע אלי ממספר מקורות הכנסה באופן פסיבי.
2. אני כל כך שמח ומאושר שהגוף שלי בריא ומלא חיוניות.  

את המשפטים האלה בניתי עוד כשהייתי שכיר, הם מלווים אותי עד היום וגם ימשיכו ללוות אותי כל הזמן.
המטרות האלה לא משתנות, וזה בדיוק מה שאני רוצה.

אז יצרנו את המשפט החדש שלנו, ובשלב הבא אנחנו צריכים “לשכנע” את עצמנו בפרדיגמה החדשה.
איך אנחנו עושים את זה כשהמציאות מראה את ההיפך?
איך אני יכול לשכנע את עצמי שהגוף שלי בריא ומלא חיוניות, כאשר הגוף שלי הוא כבד וחולני, או בעודף משקל ואני מרגיש נורא לגביו?

דרך אחת לקיבוע פרדיגמה חדשה היא Affirmations, כלומר כתיבה ואמירה של משפטים חיוביים ומקדמים.
עלינו לכתוב את המשפט הזה, להדפיס אותו בגדול ולהקריא אותו בקול רם 100 פעמים כל יום.

בהתחלה אולי תרצו להקריא רק לעצמכם, שלא יסתכלו עליכם מוזר. (אתם לא חייבים לשתף אף אחד בתהליך הזה).
בפעמים הראשונות זה יישמע רובוטי ולא תאמינו לעצמכם, אבל אם תתמידו באופן יומיומי, תוך בערך שבועיים שלושה,
אתם תתחילו לאט לאט לראות תמונה מנטלית בראש של איך אתם רוצים שהגוף שלכם ייראה. 

אנחנו יכולים ליצור את התמונה הזו בדימיון שלנו. איך אנחנו מרגישים כשהגוף שלנו בריא ומלא חיוניות?
איך נראים הבגדים שלנו? איך אנשים מסתכלים עלינו? אילו מחמאות אנחנו מקבלים מהסביבה? 

חשוב לי לציין שתת המודע שלנו עובד בתמונות.
יהיה לו הרבה יותר קל לזהות את המשפט החדש אם נשייך למחשבה תמונה מנטלית ברורה.

יש לי תמונה (פיזית, ממוסגרת) שנמצאת על המדף.
התמונה הזו היא תמונה מתקופה שהייתי כמעט בשיא שלי מבחינת כושר, חיטוב ומסת שריר.
לא שמתי אותה בשביל להסתכל על עצמי סתם כך, אלא כדי שתהווה השראה כשאראה אותה כל יום כשאני באימון,
לפני שאני יוצא לריצות, או כשאני עובד על הפרדיגמות שלי. 

בין אם התמונה היא פיזית, ובין אם היא תמונה מנטלית שיצרנו בדמיון, לתת-המודע זה לא משנה. 

תת המודע שלנו לא יודע להבחין בן דמיון למציאות.
ככל שנראה את התמונה הזו בזמן שנדקלם את המשפטים ונייצר רגש חיובי לגבי זה,
תת המודע יבין שזו האמת החדשה ובסופו של התהליך,
הפרדיגמה החדשה תתקבע והגוף שלנו יגיב בהתאם.
הוא יתחיל להשיל את המשקל המיותר, להיכנס לכושר ולהיות יותר חיוני.

כמובן שאנחנו חייבים להצמיד לזה פעולה אקטיבית, זה לא יקרה לבד.
זה לא קסם.
אנחנו חייבים להתחיל עם פעילות גופנית ועם תזונה נכונה.
זאת מכיוון שבעצם נקיטת הפעולות הראשונות, כבר נרגיש טוב יותר עם עצמנו!

אז זו היתה דרך אחת, מחר נדבר על 2-3 דרכים נוספות לקיבוע פרדיגמה חדשה. 

נתראה מחר.

עוז קורן שינוי פרדיגמה

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 16.10.2020

היום אני רוצה לדבר על איך משנים את הפרדיגמות.
כיוון שהן אמת סובייקטיבית ולא האמת האובייקטיבית האבסולוטית, הן ניתנות לשינוי.

אתמול אמרתי שיש 3 אפשרויות לשנות פרדיגמות.

1. מאורע רגשי מאוד עוצמתי. 

מאורע שגורם לשינוי פרדיגמה מהר מאוד.
זה יכול להיות שינוי דרסטי מאוד בחיים כמו: מעבר דירה,
מוות של אדם קרוב, חתונה, לידת ילדים, ואף אירוע בריאותי חריג שקורה לנו או לאדם קרוב אלינו.
מה שקורה בתרחיש כזה, עוצמת הרגש יכולה לגרום לנו לקבל החלטה,
שהופכת את נקודת המבט שלנו על נושא מסויים ב-180 מעלות, ממש ברגע אחד!

מקבלים טראומה רגשית (חיובית או שלילית) וזה יכול להשפיע עלינו מיידית.
מאותו הרגע ואילך אנחנו משנים את ההתנהגות שלנו. 

אתן לכם דוגמה: כשהייתי ילד (בגיל 12, 13) אבא שלי קיבל התקף לב.
אני זוכר שהמאורע הזה יצר אצלי שינוי פרדיגמה בנוגע לתזונה ובריאות.
במהלך רוב חייו עד לאותה נקודה, התזונה של אבא שלי היתה גרועה מאוד,
הוא אכל הרבה ולא עשה פעילות גופנית.

למרות שהייתי ילד פעיל ובכושר גם לפני כן, כשביקרתי אותו בבית החולים,
המקרה הזה גרם לי לחשוב: “אני לא רוצה להיות במקום הזה”,
וכך, מגיל מאוד צעיר עסקתי באופן מאוד מודע בכושר וספורט, משהו שלא הפסקתי עד היום.
פיתחתי מודעות לאוכל ותזונה בריאה.
הטראומה הזו שנוצרה כשראיתי אותו, היוותה את הטריגר ששינה לי את נקודת המבט לחלוטין.
לפני כן לא היו לי שום פרדיגמות על אוכל.

הנה עוד דוגמה: ההחלטה שקיבלתי לקראת הלידה של בני אופק.
כילד, גדלתי בבית עם אמא גננת, ואבא מורה + (הוא תמיד עבד ב 2-3 עבודות).
כשהייתי קטן, לא ראיתי את אבא שלי הרבה בבית.

כשגדלתי, קיבלתי החלטה בתור הורה לעתיד, שכשהילדים שלי ייוולדו
אני אהיה הורה מאוד מעורב, ואחווה את השלבים ההתפתחותיים של ילדיי.
וכך, באוגוסט 2008, כחודש לפני שאופק נולד, עזבתי את העבודה שלי כשכיר ולא הסתכלתי אחורה מאז.
אני אמנם עובד ועושה דברים, אך בקונסטלציה אחרת לחלוטין, אין יותר 09:00-17:00.

2. מאורע שמוכיח לנו חד משמעית שאנחנו טועים.

נתתי אתמול דוגמה של תאונה. תזכורת קצרה: תאונה בין שני נהגים, כל אחד מהם חושב שהשני אשם בתאונה.
כשגורם שלישי מגיע עם צילום של התקרית, שם רואים מי האשם מעבר לכל ספק.
במקרה כזה, מישהו מגיע, ומוכיח לנו שאנחנו טועים. אנחנו יכולים ממש לראות את זה בעיניים.
שימו לב לתעשיית הקולנוע. יש המון סרטי קולנוע שזה בדיוק הנושא שלהם.
בלי קשר לעלילה עצמה, הנושא הוא בעצם להציג שתי פרספקטיבות.
זאת כדי להראות שתמיד יש שתי זוויות לכל סיטואציה,
ומה שבאמת קרה הוא לאו דווקא מה שאנחנו רואים בהתחלה כשנותנים לנו רק חלק מהתמונה…
ברגעים כאלה אפשר לראות ממש איך האגו שלנו נמס, הוכיחו לנו חד משמעית שטעינו. 

דוגמה נוספת: לאחר כמה שנים של חיים ולימודים בארה”ב, חזרתי ארצה, והיתה לי חברה בשם נעמי.
במהלך השנים שחייתי בארה”ב, ראיתי שכמעט אף אחד לא תלה כביסה. (אגב, זו גם פרדיגמה).
מה שנפוץ שם זה להעביר את הכביסה מהמכונה מיד למייבש ואז לקפל.
חשוב לי לציין שגם לפני שחייתי שם לא התעסקתי יותר מדי עם כביסות.
הייתי עוזר לאמא שלי לעיתים נדירות, כך שלא היתה לי יותר מדי הכנה לעניין הזה. 

פעם אחת, נעמי עשתה כביסה ובאתי לעזור לה לתלות.
איך תליתי? לקחתי חולצה, הנחתי את אמצע החולצה על החבל ושמתי אטבים.
היא הסתכלה עלי ושאלה אותי- ״למה אתה תולה ככה? צריך לתלות אחרת.
כשאתה תולה ככה כשהחולצה תתייבש יהיה עליה פס באמצע,
וגם יהיו עליה הסימנים של האטבים באמצע.״ 

עד לאותו רגע, מעולם לא חשבתי על הסימנים שהחבל או האטבים משאירים על החולצה! 

היא הראתה לי איך לתלות את החולצה מהקצוות ולמקם את האטבים בצדדים.
כשראיתי אותה, זה היה מאוד הגיוני בעיניי ומאותו רגע והלאה אני לא תולה באותו האופן. 

מקווה שאתם מבינים איך דברים משתנים בין רגע כשהם מתיישבים עם ההיגיון שלנו.
ועוד דוגמה: טלי היתה מניחה סכינים במדיח עם השפיץ למעלה.
כשראיתי את זה, אמרתי לה שעדיף להניח אותם עם השפיץ למטה כיוון שזה מסוכן
ואנחנו עלולים להיחתך כשנפנה אותם מהמדיח.
היא שינתה את זה מיד והיום גם הילדים שלנו יודעים איך להכניס סכינים למדיח.

כשאנחנו רואים שיש דרך יותר אפקטיבית לעשות משהו, וזה מסתדר לנו עם ההיגיון,
אנחנו נשנה מיידית את הפרדיגמה שלנו לגבי אותו הנושא, ונפעל אחרת.

3. הדרך השלישית לשינוי פרדיגמה היא: קבלת החלטה ושינוי הדרגתי. אני קורא לזה Baby Steps.

זה קורה כשאנחנו מתבוננים על מי שאנחנו, מה אנחנו אומרים ועושים,
מהי דרך הפעולה או התפיסה שלנו לגבי נושא כלשהו, ואנחנו רואים שהדפוס הזה לא מקדם אותנו.
במקרה כזה אנחנו בוחרים לשנות אותו. 

ואיך זה נעשה? אנחנו מסתכלים מסביב ורואים שאנשים פועלים אחרת מאיתנו, חיים אחרת,
מתנהלים ומדברים אחרת ואז מתקבלת ההחלטה לעשות שינוי בתוכנו.
היא נובעת מכך שהדפוס פעולה (או התוצאה) שלנו לא מוצא חן בעינינו.

עם זאת, גם כשכבר קיבלנו את ההחלטה, השינוי הזה מתרחש באופן הדרגתי.
זו יכולה להיות החלטה לאמץ אורח חיים בריא יותר, להיכנס לכושר, או להתחיל לרוץ.
אז אנחנו יכולים להתחיל מריצה אחת פעם ב..
או להתחיל לרוץ למרחק של חצי קילומטר, אפשר גם להתחיל להרים משקולות בבית,
וקיימות עוד אלפי אפשרויות. הדגש כאן הוא על ההדרגתיות.

אני מזכיר לכם שאותו הדפוס ההתנהגותי שאנחנו רוצים לשנות ולייצר במקומו דפוס חדש,
הוא רק אמונה שאנחנו תופסים כאמת, אך על פיה אנחנו חושבים, מדברים ופועלים באופן אוטומטי.
אז כשאנחנו רוצים ליצור לעצמנו הרגל חדש, אנחנו עובדים קודם כל על שינוי הדפוס הישן ורק אז מתחילים לבנות דפוס חדש. 

זה אפשרי ואולי אף קל יותר להתחיל את השינוי בצעדים קטנים.
רוב האנשים, אגב, מצליחים לעשות שינוי אמיתי כשהוא קורה בהדרגתיות.

ניקח לדוגמה את עולם הדיאטה. כמה אנשים שאתם מכירים אמרו לכם פעם: אני הולך לשנות את התזונה!
אני הולך  לעשות דיאטה! כשזה מגיע מחמת משקלם?
הדוגמה הזו עובדת יותר טוב באנגלית, מכיוון שהביטוי הוא To lose weight, והתרגום המילולי הוא לאבד משקל.
תחשבו על זה רגע. מה אנחנו עושים כשאנחנו מאבדים משהו?
לצורך המחשה, כשאנחנו מאבדים את המפתחות, אנחנו מיד מחפשים ורוצים למצוא אותם ולקבל אותם בחזרה, נכון? 

כך גם עם הקילוגרמים ש”איבדנו”.
אנחנו כמעט תמיד נחזיר אותם כיוון שהפרדיגמה עצמה לא השתנתה.
כשבתוך הראש, אנחנו עדיין אנשים שמנים, הפרדיגמה תמצא את המשקל בחזרה אפילו יותר מהר ממה שלקח לנו לאבד אותו.

מצד שני, כשאנחנו עושים את השינוי הזה בהדרגה ובונים תכנית אמיתית לשחרור משקל (לעומת איבוד משקל),
והיא מלווה בעבודה מנטלית מאוד עמוקה של מי אני? מהיכן נובעת הפרדיגמה של “אני שמן”?
מאיפה זה התחיל? מה הוביל לזה? מה הטריגרים? למה אני אוכל לא בריא? למה אני אוכל יותר מדי? 

הרי כל אדם במשקל יתר יודע שהוא אוכל לא נכון, ועדיין ממשיך לעשות את זה.
זה קורה כי יש שם אוטומאטים. יש שם דפוסי חשיבה, דיבור והתנהגות שאותם צריך לשנות. 

אז כשאנחנו בונים תכנית עבודה שמתחילה משחרור האמונות שלנו,
ורק אז בונים תכנית התנהגות שמתעסקת באכילה נכונה, (כזו שכוללת כמויות ואיכות של התזונה שלנו),
השינוי יתחיל ונצליח ליצור לעצמנו פרדיגמה חדשה שתעזור לנו לשחרר את המשקל ושהוא לא יחזור יותר. 

כמובן שגם זו רק דוגמה וזה עובד בכל תחום שתרצו: עישון, בריאות, מערכות יחסים, עבודה, כסף, והרשימה עוד ארוכה.
ברגע שאנחנו מזהים מה תוקע אותנו ולא מקדם אותנו, זה באחריותנו ליצור את השינוי.

סיימנו את החלק השני בנושא הפרדיגמות.

את הנושא נמשיך מחר, כשאסביר איך לקבע פרדיגמות חדשות, לאחר שבחרנו לעשות זאת.

עוז קורן שינוי פרדיגמה

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 15.10.2020

לאחר שהבאתי את בוב פרוקטור לארץ, כמות השאלות והבקשות להיכנס לעומק
ולהרחיב בנושא מהלקוחות שלי, רק הלכה וגדלה והחלטתי לעשות את זה.

אני רוצה לקשור את זה בכמה משפטים על מה שדיברנו אתמול: אמונות תפלות.
מהיכן הן מגיעות? ואיך הן משפיעות עלינו? 

כולנו גדלנו על האמונות האלה, ולמדנו אותן בבית.
דיברנו על זה שלכל עדה, דת ואפילו אזור בעולם יש את האמונות התפלות שלהם.
היום נראה איך נושא האמונות התפלות מתקשר לבניית הפרדיגמות שלנו, ונבין איך אנחנו “סוחבים” אותן מהבית.

בעיניי ההגדרה של פרדיגמה היא: אמונה, או סט של אמונות שאנחנו רואים אותן כאמת שלנו.
כשאנחנו מאמינים במשהו (ואני לאו דווקא מדבר על דת), אלא על אמונה ברמה היותר רחבה של המילה.
הדברים שאנחנו רואים ותופסים כאמת מוחלטת. סט האמונות שלנו הוא מאוד רחב ומשתרע על כל היבט בחיינו. 

*יש לנו פרדיגמות לגבי עצמנו.
*יש לנו פרדיגמות לגבי אנשים – לגבי האנשים הקרובים אלינו, לגבי אנשים בכלל, אנשים בישראל, או אנשים בעולם.
*יש לנו פרדיגמות לגבי העולם – איך העולם מתנהל? איך הוא עובד? חלק מזה קשור לחוקים בסיסיים של היקום,
וחלק לדברים מוחשיים שאנחנו רואים וחווים כל יום. 

לדוגמה- כולנו מכירים את עונות השנה, נכון?
יש לנו פרדיגמה לגבי עונות השנה.
בסרט “על פני האדמה” שהזמנתי אתכם לצפות בו בשבוע שעבר,
מסופר כי כבר משנות ה- 50/60 אפשר לראות את שינוי האקלים שהתחיל בעולם.
מאז ועד היום אנחנו רואים את השפעת ההתחממות הגלובלית,
כריתת יערות הגשם, פליטת הגזים וכו’ על עונות השנה. 

עקב כך יכול מאוד להיות שבעוד 10-15 שנה, השינוי יהיה כל כך משמעותי,
שעונות השנה ייראו שונות לחלוטין ממה שאנחנו מכירים היום, או יותר נכון, שונות מהפרדיגמה שלנו כיום על עונות השנה. 

נושא נוסף שאפשר לדבר עליו ברמת פרדיגמה, הוא הפרדיגמה הטכנולוגית.

במהלך 30 השנים האחרונות, מאז המצאת הסלולר בתחילת שנות ה-90, ועד ימינו, הטכנולוגיה התפתחה מאופן משמעותי.
הדור הנוכחי (מי שנולד בעשור האחרון), נולד לתוך המהפיכה הסלולרית והם מתנהגים וחווים את זה אחרת לחלוטין מאיתנו.
אולי הדור הבא כבר יגדל עם אנטנות (אני צוחק ☺).

מה שאני מנסה להגיד זה שהטכנולוגיה היום כל כך שונה, שהפרדיגמות שלנו על טכנולוגיה השתנו.
כשאנחנו גדלים לתוך מצב אחר, אנחנו גדלים עם סט אמונות שונה, וכך הפרדיגמות שלנו שונות.

יש לנו פרדיגמות לגבי בריאות וספורט, לגבי מזון, טכנולוגיה, והמון תחומים נוספים.

אני רוצה לספר לכם על ניסוי התאומים. (אני לא נכנס להיבט המוסרי שמאחורי זה).
לפני המון שנים לקחו זוג תאומים זהים בארה”ב, והפרידו ביניהם בינקותם.
אחד מהם גדל בסין, והשני גדל בארה”ב. אף אחד מהם לא ידעו על קיומו של התאום שני.
האחד לא יודע מילה אחת בסינית, והשני לא יודע אנגלית.
אחד גדל עם ביגוד, שפה, תרבות ואכילה מסויימים, והשני גדל בתנאים אחרים לגמרי.
סביבות שונות לחלוטין.
מה שגילו זה שהרוב המוחלט של הפרדיגמות הן נסיבתיות ולא מולדות. 

רק חלק קטן מהפרדיגמות מוטמעות אצלינו מלידה.
אם נניח אותן על כף המאזניים לעומת פרדיגמות נסיבתיות, נראה שזהו חלק ממש קטן. 

אנחנו הרי לא יכולים לשנות את צבע העור שלנו, את צבע העיניים, את הגובה,
את מבנה העצמות או את ה-DNA הבסיסי שלנו, זה מולד.
אבל כל מה שקשור לפרדיגמות הסביבתיות שלנו, אנחנו בהחלט יכולים לשנות.

הסיבה שבגללה אני מדבר איתכם על פרדיגמות (והיום אני רק נותן לכם רק את הרקע והבסיס),
היא שבחלק השני שנדבר עליו מחר אני אסביר לכם איך משנים פרדיגמה.
אני רוצה לציין כבר עכשיו שיש שלוש דרכים לשנות פרדיגמה, אני בד”כ מלמד שתיים מהן.

שלוש הדרכים הן:

1. מאורע רגשי מאוד עוצמתי. זו יכולה להיות תאונה (תאונת דרכים, תאונת עבודה),
   אובדן או מוות של אדם קרוב שגורם לנו לשנות את הפרדיגמה שלנו בין רגע.

2. קבלת החלטה מודעת לשינוי. השינוי במקרה הזה יהיה מאוד הדרגתי, ויקרה באופן יזום ומבוקר.
   בתוך התהליך, אנחנו רואים איך העולם משתנה לנגד עינינו בהדרגה.
   בסופו של דבר, נראה ששינינו את דעתנו בנושא מסויים, הפרספקטיבה שלנו פשוט השתנתה.

3. הוכחה אבסולוטית.
   זהו שינוי פעולה שקורה ברגע שמראים לנו באופן רציונלי, או מוכיחים לנו שאנחנו טועים.
   במקרה כזה אנחנו פשוט נשנה את דעתנו בנושא.
   האגו שלנו יכול לרצות להחזיק בפרדיגמה הקודמת ולא לוותר, אך בפועל כשאנחנו מבינים שטעינו,
   גם אם לא נודה על האמת, האמת האבסולוטית תנצח.

לדוגמה- שני נהגים עושים תאונה. נהג א’ בטוח שהוא לא אשם ושנהג ב’ עשה טעות, נהג ב’ חושב שנהג א’ אשם.
כל אחד מהם חושב שהשני גרם לתאונה.
ואז מגיע גורם אחר (צד ג’), ושולף סרטון שצילם את המקרה (יכול להיות מישהו שצילם או מצלמת תנועה).
המצלמה מראה בדיוק מי היה אשם, ונגיד שאנחנו רואים בעיניים שלנו שטעינו ואנחנו גרמנו לתאונה.
האגו מסרב להכיר בזה, אך העובדה שהאשמה שלנו היא האמת האבסולוטית.

זו היתה רק דוגמה, אבל זה יכול להיות כל דבר בחיים.
כשאנחנו נתקלים בהוכחה חד משמעית נשנה את הפרדיגמה שלנו.

מחר ניכנס קצת יותר לעומק ל”איך משנים פרדיגמות“,
זה היה רק החלק הראשון בנושא המרתק הזה!

נתראה מחר ☺

עוז קורן פרדיגמות

מתוך לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק ששודר בתאריך 14.10.2020

מי שמכיר אותי יודע שהתחום הראשון שבו התמחיתי הוא מוזיקה.
במהלך השנים אגב השקעתי במוזיקה הרבה יותר מ- 10,000 שעות. (בחלק מהשנים הקדשתי כ- 4,000 שעות בשנה!)

זו בעצם הסיבה שכמוזיקאי קלאסי, ואם לדייק יותר, כסקסופוניסט קלאסי התאמנתי שנים על גבי שנים.
חלק מהזמן הקדשתי גם לקריאה, לימוד, הקשבה למוזיקאים אחרים, שיחות,
וכמובן, התאמנתי 6 שעות כל יום בכיתת אימון, עם תווים ומנגן בלי הפסקה.

אם נחשב 6 שעות אימון ביום, נגיע ל-2000 שעות שנתיות של אימון פרקטי בלבד.
באופן כללי, התעסקתי במוזיקה במשך 12-14 שעות כל יום.

אז כמו שאמרתי, אם נשקיע את הזמן שלנו, אנחנו יכולים תוך 3-4 שנים להיות מומחים בנישה מסויימת.
ככל שאנחנו מתעמקים בנושא מסויים, לומדים אותו, קוראים עליו
ומנצלים כל רגע פנוי להתעמק ולהתעסק באותה הנישה, נתמחה בו. 

אנחנו יכולים להגדיר את עצמנו “מומחים” בתחום מסויים, אך זה לא ישנה כלום.
התואר “מומחה” מגיע דווקא מהסביבה שלנו (מקולגות, מלקוחות, מצופים ממאזינים וכו’).
וזה קורה כשאנחנו מוציאים את הידע שלנו החוצה.

על אותו המשקל, יש המון תחומים ונישות שאנחנו יכולים להתמחות בהם.
תחומים בהם קיימת סבירות גבוהה שגם נתוגמל על כך בהתאם. 

אם ניקח לדוגמה תחום של כתיבת תוכנה. ככל שנהיה יותר מומחים בתחום שלנו,
נהיה יותר נחשקים בעיני התעשייה והמון חברות יהיו מוכנות לשלם לנו יותר כסף עבור המומחיות שלנו. 

או דוגמה אחרת: רופא עור מומחה. זה יכול להיות פרופסור, ראש מחלקה, או מישהו שמתמחה בתחום הזה כבר המון שנים.
אם הוא מוכר כמומחה בתחומו, אנחנו נהיה מוכנים לשלם המון כסף על מנת לקבל חוות דעת (גם אם הוא רופא פרטי),
או לעבור אצלו ניתוח/ הליך רפואי מסויים.
הנקודה היא, שנהיה מוכנים לשלם יותר כדי שמומחה יטפל בנו.

במהלך חיי היו מספר תחומים שבחרתי להתמקצע בהם ולהפוך למומחה.
עוד הרבה לפני שידעתי את חוק ה-10,000 שעות.
לא מדדתי את הזמנים, אלא פשוט הקדשתי לתחום מסויים שנה אחרי שנה.
השקעתי שעות ארוכות כל יום בקריאה, צפייה בסרטונים,
לימוד, סדנאות, כנסים, שיחות עם קולגות והכי חשוב- פרקטיקה!
להתמקצע כמה שיותר. 

אחד התחומים כמו שרובכם יודעים הוא נדל”ן, ולא סתם נדל”ן, אלא נדל”ן בארה”ב.
ואם לדייק אפילו יותר, רנטאלים (שכירויות) בצפון מערב ניו-יורק.

התחום ההתחלתי שלי היה שכירות (Rental=Buy and Hold).
הקדשתי לזה המון זמן. החל משנת 2005 הייתי נוסע כל שנה פעם-פעמיים לארה”ב, וראיתי אלפי נכסים. 

בכל נסיעה כזו הייתי רואה פיזית בין 100 ל-150 נכסים לפחות.
עוד לפני הנסיעה, הייתי בודק כמה מאות נכסים על הנייר, מנפה הרבה מהם ומצמצם את הרשימה.
כשהייתי מגיע לעיר, הייתי מסתובב ורואה את הנכסים לבד, או עם המתווכים שעבדתי איתם. 

על חלקם הגשתי הצעת מחיר, כשראיתי כדאיות בעסקה-“כשהמספרים עבדו”.
כשהמספרים עובדים זהו ביטוי מאוד נפוץ בתחום הנדל”ן,  כיוון שבתחום הזה אנחנו בוחנים
המון עסקאות ורק כשהמספרים עובדים עבורנו, אנחנו מגישים הצעת מחיר.

על חלקם נתתי הצעה נמוכה מלכתחילה, לפעמים הצעתי את הסכום שהתאים גם למוכר, תחת תנאי תשלום שהיו נוחים לי יותר.
יש הצעות שידעתי שכנראה לא יתפסו, אבל הפעולה הזו מתחילה להניע את הגלגל, וזה חשוב.
לכל משקיע יש את המספרים שלו ואת הנוסחה שלו.

אז בממוצע, מתוך 100 נכסים שראיתי, הייתי מגיש כ-10 הצעות מחיר,
2-4 מתוכן היו יכולות להתקדם לשלב המשא ומתן, ובסופו של דבר הייתי סוגר עסקה אחת או שתיים. 

היום אנחנו עסוקים באיתור פרוייקטים חדשים עבור עצמנו ועבור המשקיעים שלנו.
בקרוב נסיים עוד כמה פרוייקטים, מה שיתן לנו עוד כסף נזיל לביצוע עוד כמה עסקאות קצרות מבחינת טווחי זמנים.
אנחנו מחפשים עסקאות מסוג מאוד ספציפי. 

ב-3 השנים האחרונות התמקצעתי בעוד נישה שנקראת Buy, fix & sell במכירות פומביות. 

אתמול בחנתי נישה נוספת של מכירות פומביות מסוג אחר.
ישבתי וניתחתי 114 נכסים שונים!!
שמעתם נכון! סיימתי כמעט באחת בלילה. 

בהתחלה, ניתוח של נכס אחד היה לוקח לי שעה.
היום כשהמקצועיות שלי הלכה והשתפרה, למדתי להשתמש בקריטריונים וסינונים,
תהליך הניתוח שלי הוא מהיר, ממוקד ומדוייק יותר, וצמצמתי את הזמן שהתהליך הזה לוקח.

אתמול לקח לי בסך הכל 6-7 שעות לנתח את כל 114 הנכסים.
אגב, זה בדיוק מה שאנחנו מלמדים את המשתתפים שלנו ב״תכנית המשקיע״ (וכרגע ספציפית במחזור 7): איך להתמקצע.
איך ללמוד את התחום, לרכוש מיומנויות, לבצע פילטרים ולקרוא את המפה מהר יותר ובכך לצמצם את זמן ההשקעה בכל ניתוח כזה. 

ביום שלישי שעבר נפתח למשתתפי התכנית שיעור 4 שעוסק בבדיקת נאותות.
שיעורי הבית שלהם היו לנתח עשרה נכסים, תחת קריטריונים מסויימים, ולהתחיל להתמקצע בנישה של buy & hold.
אני יכול להגיד לכם, שברגע שאתם עושים דבר מסויים יותר מ- 100 פעמים, אתם הופכים יותר מיומנים ומדוייקים. 

נחזור למה שעשיתי אתמול: זה היה תהליך- בהתחלה יצרתי את הרשימות על דף.
בהמשך כבר בניתי טבלאות אונליין, שכל הקריטריונים הספציפיים כבר נמצאו בתוכן,
כולל הסכום הגבוה ביותר שאנחנו יכולים להציע בכל עסקה. 

לאחר הסינון, מתוך 114 נכסים, נשארתי עם פחות מ-20 נכסים מתאימים.
השותף שלי ואני נבצע ניפוי נוסף ב-20 הנותרים, ואני מאמין שאחריו נישאר עם כעשרה נכסים שעליהם “נצא למלחמה”. 

כיוון שמדובר במכירות פומביות, אני מאמין שתהיה תחרות עם עוד מתמודדים שירצו לרכוש אותם.
בסופו של דבר, אני מאמין שנישאר עם 1-2 נכסים שנזכה בהם.

ושוב אנחנו מגיעים לאותה הנקודה- צריך לבחון 100 נכסים, כדי לסגור עסקה אחת או שתיים.

לסיכום, התקופה המאתגרת הזו עם הקורונה, יכולה להיות מדהימה עבורנו אם רק נבחר להתמקצע בתחום נוסף.
במיוחד אם שקלנו או רצינו ועד עכשיו לא מצאנו את הזמן או את הפניות הנכונה לעשות את זה. 

שיהיה לנו בהצלחה!
עוז קורן נדלן בארה״ב

מתוך שידור לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק בתאריך 12.10.2020

מחודש מרץ, כשהתחלתי לעשות לייב יומי בקבוצה,
הריצה שלי קיבלה דחייה קלה ואני מתחיל לרוץ בשעה 11:00-11:30.

היום, עקב מזג האוויר שציינתי קודם, והחום שחזר באופן מסיבי אחרי שבוע של הפוגה קלה,
ואולי בשל העובדה שקמתי יחסית מוקדם ליום שבת, החלטתי לצאת לריצה מוקדם יותר. 

הריצה למרחק של 5.5 ק”מ והחום בחוץ, גרמו לי להתעייף ממש.
אמנם סיימתי לפני שעת השידור, וטכנית יכולתי לעלות ללייב בשעה הקבועה,
אבל פיזית היה לי קשה, לא רציתי לעלות ככה והעדפתי לדחות קצת את השידור.

חלקכם בטח ראיתם ששיתפתי תמונה שלי אחרי הריצה,
עם תוצאת הריצה ותמונה נוספת של השכנים מהבניין שלי ומהבניינים הסמוכים,
שהתפללו ביחד בחצר הגדולה שבחזית הבניין. 

למעשה, מאז תחילת הסגר השני והנחיות הממשלה לגבי התקהלויות
הם לא יכולים להתפלל בבית הכנסת השכונתי.
החצר בחזית הבניין שלנו גדולה ומוצלת ושם הם יכולים להתפלל.

למה אני משתף אתכם בזה?

אנחנו יצורים של הרגלים.
לי יש הרגל לרוץ בשבת בבוקר, יצרתי הרגל לרוץ פעם נוספת בימי רביעי.
יש לי הרגל של קפה בבוקר, הלייב אתכם, ובעצם טקס שלם של בוקר. 

הרגלי השבת שלנו שונים בדרך כלל מהרגלי היומיום, ועדיין יש טקס בוקר.
אם נסתכל על זה, כמעט תמיד הטקסים שלנו דומים בשעות,
בהתנהלות, במה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים. 

כל זה נובע מהרגלים. מפרדיגמות של מחשבה, פרדיגמות של דיבור או של עשייה.
אחרי הכל, פרדיגמות הן דפוסי מחשבה שאנחנו רואים בהן כאמת שלנו,
אבל לא רק מחשבה. פרדיגמות יכולות להיות דפוסי דיבור (הדברים שאנחנו אומרים מבלי לחשוב עליהם),
או דפוסי התנהגות (הדברים שאנחנו עושים מבלי לחשוב עליהם).

בוב פרוקטור משתמש תמיד בדוגמה הבאה: איזה שרוך בנעליים אנחנו קושרים ראשון,
של נעל שמאל או נעל ימין? חשבתם על זה פעם?
אם תשימו לב, אתם תראו שתמיד תתחילו באותה הנעל.
חשבתם פעם מאיפה נוצר ההרגל הזה? ה
וא נוצר מאיך שההורים שלנו היו קושרים לנו את השרוכים, אנחנו פשוט התרגלנו להתחיל באותו הצד. 

יש פרדיגמות של דפוסי התנהגות ועשייה, עליהם אני רוצה לדבר עכשיו.
יש אנשים שהדפוס שלהם הוא לקום בבוקר, להתלבש, ללכת לבית הכנסת (או בימים אלה- לחצר),
יש אנשים שהדפוס שלהם הוא לשבת במרפסת ולשתות קפה,
יש כאלה שיושבים לקרוא עיתון,
או אנשים כמוני שיוצאים לריצת בוקר ביום שבת.

הדפוסים שאני מדבר עליהם, הם דפוסים של שבת בתור דוגמה.
בראייה יותר רחבה, נבין שיש לנו דפוסי התנהגות בכל יום ובהרבה מאוד תחומים.
ולמה זה קורה? הטבע האנושי בנוי כך שנדבר, נחשוב ואפילו נפעל “על אוטומט”, זה נמצא ב-DNA שלנו. 

יש כל כך הרבה אינפורמציה סביבנו, במיוחד היום בשנת 2020. 

גם אם נשים לרגע בצד את התקשורת והמדיה, עדיין יש את הסמארטפונים,
שהשתלטו לנו על החיים בצורה מוחלטת.
אנחנו נמצאים מול הנייד כל יום שעות על גבי שעות. 

פעם, 30-40 שנה אחורה, אנשים היו מסיימים את העבודה בשעה 17:00 ומה שנקרא “מפילים את העט”.
היום, אין דבר כזה! אנחנו 24/7 מול הטלפון, בין אם בהודעות, מיילים, ווטסאפ או רשתות חברתיות. 

בעשרות השנים האחרונים החיים שלנו השתנו יחד עם התקדמות הטכנולוגיה,
ולמעשה כיום אין לנו יותר חופש! אין לנו נקודת עצירה!
רוב האנשים בעולם זמינים 24/7 בכל אמצעי התקשורת.
בין אם זה לקבל דברים שמשפיעים על המיינדסט והעשייה שלנו,
ובין אם קבלת הוראות או פעולות שאנחנו צריכים לעשות. 

אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבמקום שהטכנולוגיה תקל על החיים שלנו,
ותהפוך אותם ליותר קלים ונוחים, היא גורמת לנו לעבוד יותר הרבה ויותר קשה.
לאו דווקא קשה פיזית מכיוון שפעם העבודה האמיתית היתה בשדות,
בחקלאות ובתעשיות כאלה ואחרות. 

זה התחיל מכך שהיינו ציידים ולקטים, ואז חקלאים, ואז בעלי מקצועות חופשיים,
ובסופו של דבר המהפיכה התעשייתית הובילה לכך שלאנשים היתה עבודה
בשעות 09:00-17:00 במפעלי ייצור ותעשייה. 

היום גם זה השתנה.

היום אנחנו נמצאים בעידן המידע Information Age )
ורובוטים כבר החליפו הרבה מהעבודה שהאנשים היו עושים פעם,
אבל עדיין יש אחוז לא מבוטל של אנשים שעובדים בעבודות כאלה. 

כיום אנחנו מוצאים את עצמנו עובדים המון שעות, והאינפורמציה לא מפסיקה להגיע,
מה שמוביל אותנו לעשיית יותר ויותר דברים באופן אוטומטי.
אנחנו חושבים, אומרים ופועלים בלי לחשוב. אין לנו ברירה אחרת…

מה ההרגלי השבת שלכם? אני מקווה שההרגלים שלכם מקדמים אתכם.
בין אם זה לעשות מדיטציה, יוגה, או להתפלל.
גם העלאת רמת הרגיעה בגוף, והורדת הרגל מהגז.

אני יודע שזה יכול להישמע אוקסימורון,
אבל להמון אנשים יש צורך להוריד את הרגל מהגז על מנת לתת גז ביום המחרת,
זה חלק בלתי נפרד מההתקדמות שלנו.
כבר דיברנו לא פעם על חשיבות ההקשבה לגוף שלנו,
כשהוא צריך מנוחה, שינה, או תזונה טובה.

אז מה האוטומטים שלכם בשבת? אוהבים אותם?
אם לא, אני מזמין אתכם להתחיל לעשות את השינוי. 

זה מתחיל בזה שתכתבו אילו הרגלים הייתם רוצים שיהיו שם במקום הקיימים.
תכתבו אותם באופן מילולי, עד שתצליחו לראות את התמונה המנטלית בראש,
ומשם תתחילו לפעול. 

תבינו, מכיוון שיום שבת יוצא רק פעם בשבוע, יקח לפחות חודשיים
לקבע את ההרגלים החדשים, יכול להיות שיקח לחלקכם גם 3 או 4 חודשים,
אך ברגע שתקבעו הרגל חדש זה רק יקדם אתכם.

עבורי, הייתי רוצה לקבע הרגל חדש של תזונה מאוד מזינה ובריאה אחרי ריצה.
אחרי ריצה וטקס המנוחה, מתיחות ומקלחת, אני כל כך רעב,
שאני בדרך כלל “חוטף” מה שיש (זה יכול להיות משהו שטלי הכינה לילדים, או אפילו ג’חנון).
מה שאני מכניס לגוף לא תמיד מזין ובריא, ואת התזונה הבריאה והמזינה אחרי ריצה,
אני מתכוון לתרגל כבר מעכשיו.
הנה, בדיוק לפני הלייב הכנתי טחינה וטלי מחכה לי לארוחה ☺

תיהנו מהשבת, תחשבו על ההרגלים שלכם,
ותתחילו לבנות את ההרגלים שאתם רוצים לאמץ.

מתוך שידור לייב בקבוצת משגשגים בפייסבוק – בתאריך 10.10.2020